ע"א 1338/00 אברהם פאל נ. קצין התגמולים

בפני מחלוקת שעניינה קיומו או היעדרו של פטור מאגרה ומערבון למי שמבקש לערער על פסק דינו של בית משפט מחוזי בערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה - בהתאם להוראות חוק הנכים [תגמולים ושיקום], התשי"ט1959- [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים").

1.על פי תקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987- (להלן: "התקנות") לא תשולם אגרה (בין היתר) על:

"(9) ערעור על החלטת ועדת ערעור לפי חוק הנכים [תגמולים ושיקום], התשי"ט1959- [נוסח משולב]...

(16) ערעור על פסק דין שניתן בערעורים לפי פסקאות (9) עד (13)."

לגירסת המבקש, אף שתקנות אלו מתייחסות ל"ועדת ערעור" (בה דנים סעיפים 33-34 לחוק הנכים) יש לראותן כחלות גם על "ועדה רפואית עליונה" (בה דנים סעיפים 12 ו - 12א לחוק הנכים). לשיטתו של המבקש, אין מקום להבחין בין הוועדות השונות הדנות במטריה זהה ביסודה. עוד טוען המבקש, כי משניתן פטור מאגרה קיים ממילא פטור מערבון ואפילו לא יוכר קיומו של פטור מאגרה אין מקום לחייב נכה בהפקדת ערבון - שכן בתי המשפט אינם נוהגים לחייב נכים בהוצאות המשיב - אפילו נדחית בקשת רשות הערעור שהגישו.

2.המשיב מתייחס בתגובתו אך ורק לטענות באשר לפטור מאגרה. לשיטתו, אין לגזור גזירה שווה בין וועדה רפואית עליונה לועדת ערעור - המדובר במוסדות שונים המאויישים על ידי מומחים שונים וממלאים תפקידים שונים. לפיכך, בהיעדר מקור מפורש לפטור מאגרה בבקשת רשות ערעור על פסק דין בערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה - אין מקום לנתן הפטור המבוקש.

3.עיינתי בטיעוני הצדדים, בהוראות חוק הנכים והתקנות. הגעתי לכלל מסקנה, כי הדין עם המשיב - בכל הנוגע לתשלום אגרה: תקנה 20 לתקנות קובעת רשימה ארוכה המחזיקה 26 סוגי הליכים הפטורים מאגרה. אין המדובר בעיקרון כללי שממנו ייגזרו פטורים ספציפיים אלא בפירוט מדוקדק שאינו מותיר, על פניו, מקום להרחבה. תקנה 20 (9) מתייחסת בבירור רק ל"ועדת ערעור". אפשר שיש ממש בטענת המבקש, כי לא היה מקום להבחין בין נכה המבקש לערער על פסק דין המתייחס להחלטת ועדת ערעור לבין נכה המבקש לערער על פסק דין של ועדה רפואית עליונה. אולם איני מוצא אפשרות לתקן את התקנות ולקראן באופן שיחולו על שתי הסיטואציות. עניין זה מסור, בראש ובראשונה למחוקק המשנה. ההבדלים השונים (הפונקציונליים והפרסונליים) בין הגופים וההתייחסות הנפרדת אליהם בחוק הנכים אינם מאפשרים לי לגזור גזירה שווה ביניהם. אי לכך הבקשה לפטור מאגרה (ובמקרה הנוכחי - להחזר אגרה שכבר שולמה) - נדחית.

4.המשיב לא התייחס בתגובתו לשאלת ההצדקה לחיוב מערערים (שאינם קצין התגמולים - הפטור מכך ממילא) על פי חוק הנכים בהפקדת ערבון. לכאורה, הטענה (אם וככל שלא תיסתר), כי בית המשפט נמנע, ככלל, מחיוב מערערים כאמור עשויה להצדיק את הפיכת הכלל ואת הפטרם של מערערים כאמור מהפקדת ערבון - אלא אם יובא במקרה מסויים טעם ממשי לחיוב כאמור. נוכח השלכותיה האפשריות של החלטה מעין זו אבקש את תגובת המשיב לעניין זה, וזאת תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.