ע"א 1379-24 ע"א 1379-24

1.לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דורות) בפר"ק 18745-06-17 מיום 19.12.2023, שבמסגרתה נדחתה מחמת התיישנות בקשת המבקשים מיום 26.7.2021 למתן הוראות בדבר השבת כספים שנמשכו מקופת החברה הוריזונט החזקות (1999) בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה).

הרקע לבקשה

2.המשיבים 1 ו-4 הם אחים, אשר ניהלו בפועל את חברת הוריזונט משנת 2005 ועד לשנת 2012. המשיבה 2 הינה אשתו של המשיב 1, והמשיב 3 הוא בנם המשותף. במסגרת התדיינות בבית המשפט לענייני משפחה, בעקבות סכסוך משפחתי שהתגלע בקשר לבעלות בחברה, מונה בשנת 2012 מנהל מיוחד לחברה. לאחר מספר התדיינויות משפטיות שאין זה המקום לפרטם, ביום 12.9.2017 ניתן צו פירוק לחברה.

3.ביום 1.8.2021 הגישו המבקשים, המשמשים כמפרקי החברה, לבית המשפט המחוזי, בקשה למתן הוראות שעניינה דרישת תשלום כנגד המשיבים 1-4, אשר לטענת המבקשים, נמשכו לחשבונם כספים מהחברה שלא כדין (להלן: הבקשה למתן הוראות). כמו כן, הגישו המבקשים בקשה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד, במסגרתה נתבקש בית המשפט להטיל עיקול על נכסים שונים של המשיבים 2-1 ו-4. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והטיל עיקול על נכסי המשיבים. בקשה מטעם המשיבה 2 לביטול העיקולים שהוטלו על נכסיה נדחתה. בהמשך לכך, לבקשת המשיבה 2, הומר העיקול שהוטל על נכסיה לפיקדון בסך 620,375 ש"ח שהופקד בקופת בית המשפט (להלן: הפיקדון).

4.המשיבים הגישו בקשות לסילוק הבקשה למתן הוראות על הסף, במסגרתן הועלתה, בין היתר, טענת התיישנות. ביום 29.3.2022 דחה בית המשפט המחוזי את טענת ההתיישנות. במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על החלטה זו, הוסכם, בהמלצת בית משפט זה (השופטת ג' כנפי-שטייניץ), כי ההחלטה הנ"ל תבוטל, והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון מחדש בסוגית ההתיישנות בהתאם להסכמות שהושגו בדיון ולהערות בית המשפט (רע"א 3758/22 ורע"א 3787/22 שנידונו במאוחד). ביום 19.12.2023 ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה בה נדחתה הבקשה למתן הוראות מחמת התיישנות (להלן: ההחלטה. אעיר כי למעשה מדובר בפסק דין המסיים את ההתדיינות בין הצדדים).

5.בעקבות מתן פסק הדין ביקשו המשיבים 1-2 מבית המשפט המחוזי להורות על ביטול העיקולים שהוטלו על נכסיהם ועל שחרור הפיקדון. המבקשים מצדם ביקשו להותיר את העיקולים והפיקדון על כנם, וזאת עד שתינתן החלטת בית משפט זה בבקשתם לסעד זמני במסגרת ערעור שבכוונתם להגיש על פסק הדין. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקשים באופן חלקי, והורה כי העיקולים על נכסי המשיבים יוותרו בעינם, אולם הפיקדון יוקטן במחצית, כך שבקופת בית המשפט יוותר סכום של 310,00 ש"ח (להלן: הפיקדון המוקטן) ויתרת הפיקדון תושב למשיבה 2.

מכאן הבקשה שלפניי למתן סעד זמני בערעור, שבגדרה מבוקש כי יוותרו על כנם העיקולים הזמניים שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי, כמו גם הפיקדון המוקטן שהופקד בקופת בית המשפט.

טענות הצדדים

6.המבקשים טוענים כי לערעור סיכויים גבוהים להתקבל. כמו כן, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי קבע בהזדמנויות שונות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, ומוסיפים כי בקשותיה של המשיבה 2, בה מצוינת המשכנתא שעומדת לחובתה, מחזקות את החשש להכבדה על מימוש פסק הדין במידה ויוחזר לה הפיקדון. המבקשים אף מציינים את החלטת בית המשפט המחוזי להפחית את הפיקדון במסגרת איזון האינטרסים המחודש שערך לאחר מתן פסק הדין, ומעלים את החשש כי אם יוחזר למשיבה 2 גם מחציתו השנייה של הפיקדון הם עלולים למצוא עצמם מול שוקת שבורה.

7.המשיבים 2-1 מתנגדים למתן הסעד הזמני. לטענתם, סיכויי הערעור להתקבל נמוכים ביותר ומאזן הנוחות לא נוטה לטובת המבקשים.

כך, בתגובת המשיבים 2-1 מצוין כי המשיבה מועסקת כמנהלת השירות לשיקום מקצועי תעסוקתי במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, משתכרת בשכר גבוה, ולפיכך אין כל חשש שתשתמט מתשלום חיוב שיוטל עליה, ככול שיוטל. בנוסף, טוענים המשיבים, כי המבקשים נהגו בחוסר תום לב; וכי מתן הסעד הזמני בכל הנוגע לפיקדון שהפקידה המשיבה אינו צודק ופוגע בה הרבה מעבר לנדרש. בהקשר זה, נטען כי החזקת פיקדון בקופת בית המשפט בתקופה זאת כרוכה בעלויות מימון גבוהות מאוד, היוצרות לחץ תזרימי על משפחת המשיבים ללא כל הצדקה.

8.לחלופין, המשיבים 2-1 מבקשים כי ככול שבית המשפט ייעתר לבקשה לסעד זמני, יפקידו המבקשים ערובה בקופת בית המשפט, וזאת חלף הסתפקות בכתב ההתחייבות שהגישו המבקשים.

9.המשיב 4 הודיע כי הבקשה לסעד זמני אינה נוגעת לזכויותיו, ומשכך הוא מותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה

10.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

11.כידוע, בבקשה למתן סעד זמני בערעור, על המבקש להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר ככלל יינתן מעמד בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו למשל: ע"א 7123/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פס' 15 (26.12.2019)).

בענייננו, מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, שוכנעתי כי, כפי שאף קבע בית המשפט המחוזי, שיקולי מאזן הנוחות שעמדו ביסוד ההחלטה המקורית על הטלת עיקולים זמניים עדיין עומדים בעינם. זאת, בין היתר, נוכח החשש הממשי שלא יהיה בידם של המשיבים לקיים את פסק הדין ככל שהתביעה תתקבל, בשים לב לגובה הסכומים הנתבעים; וכן לאור טענת המפרקים באשר להעברות שלא כדין מכספי החברה בהם היו מעורבים המשיבים, והחשש מהעברת נכסים אם יבוטלו העיקולים. עוד הבאתי בחשבון את הפחתת סכום הפיקדון על ידי בית המשפט המחוזי, באופן שמאזן כראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים.

12.באשר לבקשת המשיבים להורות על הפקדת ערובה מצד המבקשים – אני סבורה כי ניתן להסתפק בכתב ההתחייבות שהוגש מטעם המפרקים לפיצוי נזקי המשיבים מכספי קופת הפירוק, ככלל שיהיה בכך צורך, ובלבד שלא יחולקו כספים לנושים עד להכרעה בערעור.

13.סוף דבר, אני מורה על מתן סעד זמני בדמות הותרת העיקול הזמני על נכסי המשיב 1 לפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.8.202, וכן הותרת הפיקדון המוקטן שהפקידה המשיבה 2 בקופת בית המשפט, עד להכרעה בערעור.

אין צו להוצאות.