ע"א 1385/98 אליאס סינאי נ. רבקה דרור

בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין.

ההכרעה קשתה עלי. אצא מהנחה כי יש להם למבקשים טענות הראויות להישמע בערעור. לא אומר כי טענות אלו בכוחן להפוך את פסק דינו של בית משפט קמא על-פיו. אכן, פסק-הדין נושא הערעור בנוי היטב ומיוסד כראוי (לכאורה), על הראיות שבאו לפני בית המשפט. יחד-עם-זאת, הנחתי היא כי ניתן להעלות טרוניות משפטיות על פסק-הדין. עיקר הקושי שנתקלתי בו הוא לעניין מאזן הנוחות.

המערכת העובדתית הניצבת לפנינו מעלה קושי מובנה של "אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי". אין המדובר בחיוב לתשלום כסף, שאומרים לו לנתבע לך אל השוק, לְוֵוה כספים ושלם לנושה. ענייננו בנכס שיכול להיות בה-בעת רק בידי אדם אחד, בידי המבקשים או בידי המשיבה, ומכאן הקושי בהכרעה.

לאחר שיקול אני מחליט לדחות את הבקשה, ומטעמים אלה: ראשית לכל, אין המדובר בעיכוב ביצועו של פסק-דין במשמעותה הרגילה של התיבה "עיכוב". תביעתם של המבקשים היתה זו, שבית-המשפט יצהיר כי הסכם-מכר שנערך בין המשיבה (המוכרת) לביניהם (הקונים) הינו שריר ותקף; כי למשיבה אין כל זכות לבטלו; וכי יש לאכוף את קיומו עליה. תביעתם של המבקשים נדחתה, וממילא לא ניתן "לעכב" ביצועו של פסק-הדין. ראו והשוו: זוסמן (בעריכת לוין), סידרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 864. אכן, מוסמך הוא בית המשפט לאחוז באמצעים כדי למנוע סיכולו של הערעור (ראו תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-; זוסמן-לוין, שם, 865), אך בתיתנו דעתנו לפסק-הדין נושא הערעור - אשר קבע כי אין להם למבקשים זכויות כלפי המשיבה - לא ימהר בית-משפט שלערעור לנקוט אמצעים שמשמעותם היא, למעשה, צו עשה. ראו והשוו: בש"א 243/88 המוטראן הקופטי נ' עדילה , פ"ד מב(3) 208, 209ה; המ' 537/62 אברהם רפיח

נ' סולוף ושות' , פ"ד טז(4) 2828, 2829ג; זוסמן-לוין, שם, 865 - 866.

בענייננו-שלנו לא מצאתי צידוק להוצאתו של צו מעין-זה. אם כך ביחסים שבין המבקשים לבין המשיבה, לא-כל-שכן בשים-לב למעמדו הנפרד והעצמאי של מושב משמר השבעה.

אני מחליט, איפוא, לדחות את הבקשה.

רשמתי לפני את התחייבותה של המשיבה להחזיר למבקשים - אם אך יבקשו זאת - את כל הכספים שהמבקשים שילמו לה, תוך שמירת זכותה לתבוע מן המבקשים נזקים שנשאה בהם כתוצאה מהתנהגותם של המבקשים כלפיה.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים, כל אחד מהם, בסכום של 2,500 ש"ח.