ע"א 1403/15 פלוני נ. פלוני

לפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה בתל-אביב-יפו (השופטת א'

ז'יטניצקי רקובר ), מיום 18.2.2015, בתמ"ש 3746-04-10, לפיה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינו, וכן, בקשות לעיכוב ביצוע החלטות בית המשפט ולקביעת דיון בערעור.

1.

בין המערער למשיבה מתנהלת תביעה לפירוק השיתוף בדירתם המשותפת. ביום 28.8.2013 נתן בית המשפט (השופטת א'

ז'יטניצקי רקובר ) פסק דין לפירוק השיתוף בדירה על פי שיעור חלוקה של 65% למשיבה ו-35% למערער. על פסק הדין הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. במקביל, בא-כוחו של המערער, עורך-דין דוד מזור, מונה לכונס נכסים למכירת הדירה. בעקבות ההליכים שנקט כונס הנכסים נחתם הסכם למכירת הדירה עם קונה. ביום 13.1.2015 התקיים דיון בבית המשפט בו אישר בית המשפט את הסכם המכר בכפוף להסכמות שפורטו, שלפיהן תקבל המשיבה כמעט את מלוא חלקה בדירה כדי שתהיה בידיה אפשרות לרכוש דירה חלופית.

2.

עם קבלת הכספים מהקונה העביר כונס הנכסים את הכספים על פי שיעור החלוקה שנקבע בפסק הדין. ביום 15.2.015 קבע בית המשפט כי בניגוד להחלטתו לא הועברו מלוא הסכומים למשיבה, וכי בית המשפט "רואה בחומרה רבה את התנהלות הכונס דבר שאף יבוא לידי ביטוי בקביעת שיעור שכר טרחתו". נקבע, כי על כונס הנכסים למלא תוך 48 שעות אחר החלטת בית המשפט, וכי על המערער להחזיר מיד את הסכומים ששולמו לו על חשבון תמורת הדירה ולהעבירם למשיבה תוך 48 שעות. בעקבות החלטה זו הגיש המערער הבהרה שלפיה כונס הנכסים לא עיכב תחת ידו את כספי מכירת הדירה אלא שעדיין לא נתקבלו אצלו כספים השווים למלוא חלקה של המשיבה. ביום 16.2.2015 קבע בית המשפט כי על פי החלטתו לא הותר לכונס הנכסים להעביר כל סכום למערער אלא שנקבע כי על המשיבה לקבל תחילה את חלקה בדירה. בית המשפט קבע כי על כונס הנכסים לדאוג מיד להחזרת הכספים שהועברו על ידו למערער ולהעבירם למשיבה. בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי הטענה כאילו שינה את פסק הדין אין לה כל בסיס. נקבע כי פסק הדין שריר וקיים וכי כל שנקבע בדיון מיום 13.1.2015 הוא שהמשיבה תקבל את חלקה תחילה. עוד נקבע כי העברת הכספים למערער לפני מתן חלקה של המשיבה היא הפרה בוטה של החלטות בית משפט. בית המשפט ציין כי במקום למלא אחר החלטותיו, בחר כונס הנכסים להגיש בקשת פסלות חסרת בסיס. בעקבות החלטה זו הוגש הערער שלפני.

4.

המערער טוען כי החלטת בית המשפט מיום 15.2.2015 משנה לחלוטין את ההסכמות אליהן הגיעו בעלי הדין ושקיבלו תוקף של פסק דין ביום 13.1.2015. לדברי המערער, אין כל קביעה בפסק הדין כי המשיבה תקבל תחילה את מלוא חלקה ממכירת הדירה ורק אחר כך המערער יקבל את חלקו. לטענת המערער, מהחלטות בית המשפט עולה כי הוא מתעלם מההבהרות שהגיש ומטענותיו, ולמעשה "נעול בדעתו". בנסיבות אלה, סבור המערער כי בית המשפט מנוע מלהמשיך לדון בעניינו. במיוחד, כשבית המשפט הזהיר את כונס הנכסים בנוגע לפסיקת שכר טרחתו על לא עוול בכפו. לטענת המערער, התערבות בית המשפט בהסכמות אליהן הגיעו בעלי הדין היא פגיעה קשה בזכויותיו וכי לא היה מסכים להסדר שקיבל תוקף של פסק דין אם היה יודע מראש שלא יקבל את חלקו ממכירת הדירה במקביל לקבלת חלקה של המשיבה. לדברי המערער, בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות יש גילוי של משוא פנים ממשי כלפיו וכלפי כונס הנכסים, הטיית משפט לטובת המשיבה וקיפוח בולט של זכויותיו. לדעת המערער, מדובר בטענות המצדיקות את פסילת בית המשפט.

5.

דין הערעור להידחות. טענותיו של המערער אינן מקימות עילה לפסול את בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינו (ע"א 8354/14 פלוני נ' פלוני (24.12.2-14)). אכן, המערער (וכונס הנכסים) אינו שבע רצון מהחלטותיו של בית המשפט. כידוע, הלכה פסוקה היא כי אין בחוסר שביעות הרצון מהחלטות בית המשפט כדי להקים עילת פסלות, וכי השגותיו של המערער על תוכן ההחלטות מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין ולא בהליכי פסלות (ע"א 95/15 יעל נ' קרדן רכב בע"מ (21.1.2015)). כאמור, המערער לא הצביע על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים. דומה, כי מטרת הגשת בקשת הפסלות וערעור הפסלות הייתה לדחות את ביצוע החלטות בית המשפט ותו לא. בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות. ממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית המשפט ולקביעת דיון בערעור.

הערעור נדחה איפוא. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.