ע"א 95/15 טל שחר קנפו יעל נ. קרדן רכב בע

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ע'

סומך ), מיום 10.12.2014, בתא"מ 2804-12-13, לפיה נדחתה בקשת המערערת כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינה.

1.

המשיבה הגישה תביעה נגד המערערת לשפותה בגין נזקי תאונת דרכים שאירעה, לטענת המשיבה, באשמת המערערת. המערערת הכחישה את מעורבותה בתאונה ואת עצם התרחשותה של התאונה. המערערת הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה. הבקשה נקבעה לדיון ליום 10.12.2014. באותו יום התקיים דיון מחוץ לפרוטוקול בו הציע בית המשפט הצעת פשרה, שנדחתה. לאחר שמיעת טענות בעלות הדין החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לסילוק על הסף והתיק נקבע לשמיעת ראיות. במסגרת ההחלטה נכתב, בין היתר, "סבור אני כי הנתבעת אשר הייתה מעורה בתאונה והייתה שותפה לה יודעת הכר היטב את מקום התאונה, ...". בעקבות החלטה זו ביקש בא-כוח המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו, בטענה כי קמה עילת פסלות לאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט בדבר עצם מעורבותה של המערערת בתאונה, חרף הכחשתה הנמרצת בכתב ההגנה ומבלי שנשמעו ראיות.

2.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי לא גיבש את דעתו, לא לפני הדיון ולא לאחר הדיון. בית המשפט ציין כי במהלך הדיון טען בא-כוח המשיבה בנוכחות בא-כוח המערערת כי האחרון שלח אליו מכתב שבו לא הוכחשה אחריותה של המערערת לתאונת הדרכים, ובמסגרתו, אף ביקש לשלם את הנזק. בית המשפט הוסיף כי בא-כוח המערערת לא קבל נגד אותו מכתב או נגד תוכנו, ולכן לא בכדי ניתנה החלטתו. בית המשפט השית על המערערת הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ש"ח. מכאן הערעור שלפני.

3.

המערערת טוענת כי מהחלטת בית המשפט בבקשה לסילוק על הסף עולה כי מדובר ב"משחק מכור". המערערת מציינת כי כלל לא נכחה בדיון, ומזכירה כי הכחישה נמרצות בכתב הגנתה את עצם מעורבותה בתאונה ואת עצם התרחשותה של התאונה. מאחר שעצם קרות התאונה ושאלת מעורבותה בה היא השאלה המרכזית בה אמור לדון בית המשפט, תוהה המערערת במה נותר לדון, בהתחשב בדעתו המוקדמת של בית המשפט. לדעת המערערת, החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו מחזקת את טענתה בדבר דעתו המוקדמת של בית המשפט בתביעה, על יסוד דברים שנאמרו או לא נאמרו מחוץ לפרוטוקול. המערערת מבהירה כי לא נשלח מכתב מאת בא-כוחה לבא-כוח המשיבה, וכי, מכל מקום, המכתב אינו חלק מכתבי הטענות. המערערת תמהה על ההחלטה להשית עליה הוצאות לטובת אוצר המדינה.

4.

דין הערעור להידחות. עיון בטענות המערערת מעלה כי עיקרו בחוסר שביעות הרצון שלה מהחלטת בית המשפט שדחתה את בקשתה לסילוק התביעה על הסף. הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות, וכי השגותיה של המערערת על תוכן ההחלטה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (ראו למשל, ע"א 8741/14 קנפלר נ' ברגמן (11.1.2015); ע"א 7831/14 ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים נ' גרינבוים

(23.12.2014)). אשר לדברי בית המשפט בנוגע למעורבות המערערת בתאונה, אף אם אקבל את טענת המערערת שלפיה בית המשפט התבטא בצורה לא מוצלחת, הרי שאין לראות בכך עילת פסלות, שכן, כידוע, כבר נפסק בעבר כי בדרך כלל אין לראות בהתבטאויות בית המשפט בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנן, משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, וכי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ראו והשוו: ע"א 8015/14 חכמון נ' הבינלאומי ליסינג בע"מ (28.12.2104)). במקרה דנא לא שוכנעתי כי יש בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפי המערערת, ומשכך, דין הערעור להידחות. אשר להשתת הוצאות לטובת אוצר המדינה על המערערת, כלל ידוע ההוא כי פסיקת הוצאות היא בשיקול דעת הערכאה השיפוטית, ולכן גם בכך אין כדי לקיים את הדרישה של חשש ממשי למשוא פנים מצד היושב בדין (ראו והשוו: ע"א 7051/13 שירי נ' אליהו (26.1.2014)).

כאמור, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.