ע"א 8015/14 אמילי חכמון נ. הבינלאומי ליסינג בע"מ

1.

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד הרשמת הבכירה

ו' שוורץ ) מיום 19.11.2014, בתא"ק 21135-05-12, לפיה החליט שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

2.

המשיבה הגישה נגד המערערת תביעה בסדר דין מקוצר. בעקבות אי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד ניתן פסק דין נגד המערערת. המערערת הגישה בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה מיום 28.11.2012 דחתה כבוד הרשמת הבכירה ו' שוורץ את הבקשה. המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה. בהמלצת בית המשפט המחוזי, ניתן תוקף להסכמת בעלי הדין לביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות. ההוצאות שולמו ופסק הדין בוטל. נוכח האמור, חזר ההליך לדיון מחודש בפני כבוד הרשמת הבכירה ונקבע לדיון ביום 19.11.2014. בעקבות התנהלות כבוד הרשמת הבכירה ( ו' שוורץ ) במהלך הדיון, ביקשה המערערת מן הרשמת לפסול עצמה מלהמשיך לדון בתביעה.

3.

כבוד הרשמת הבכירה דחתה את בקשת הפסלות. בהחלטת הדחייה צוין כי ההחלטה מיום 28.11.2012 דנה במחדלה של המערערת להגיש בקשת רשות להתגונן במועד, וכן נקבע באותה החלטה כי אין בפי המערערת עילת הגנה. הובהר עוד כי אין בפסק הדין של בית המשפט המחוזי כל זכר למתן רשות להתגונן או הבעת דעה כלשהי בנוגע לעילת ההגנה עצמה. הרשמת הבכירה הוסיפה וקבעה כי בהחלטתה מיום 28.11.2012 לא היה משוא פנים, וכי עצם ההחלטה אינה מקימה עילת פסלות. על ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות הגישה המערערת את הערעור שלפניי.

בהחלטה נוספת, שניתנה בהמשך הדיון, אישרה כבוד הרשמת כי בתחילת הדיון באותו יום נערך דיון "מחוץ לפרוטוקול" בו הביעה דעתה כי סיכוייה של בקשת הביטול הם אפסיים.

4.

המערערת טוענת כי כבר בפתח הדיון ציינה כבוד הרשמת הבכירה כי אינה מבינה מדוע חזרה אליה התביעה וגערה בבאת-כוח המשיבה על שהסכימה לביטול פסק הדין. לטענת המערערת, בית המשפט הוסיף כי אין לו סיבה לדון בשנית בתביעה, כי הוא מכיר את התביעה ולא רואה עילה מספקת להגנה, ולכן לא מתכוון לדון בטענות המערערת. בכך, לדעת המערערת, חרצה כבוד הרשמת את גורל ההליך בלא שאיפשרה לה לטעון את טענותיה ולהסבירן. לדברי המערערת, ביום 20.11.2014 דחה בית המשפט את בקשתה לרשום את הדברים שנאמרו בפתח הדיון מיום 19.11.2014, בנימוק שלפיו הבקשה נועדה לשם תמיכה בערעור הפסלות, וכן, משום שהתיקון המבוקש אינו משקף את שנאמר. בהתנהלות זו, לטענת המערערת, הביעה הרשמת הבכירה דעה קדומה, ומנעה ממנה את יומה. המערערת טוענת כי אין לה כל אמון בכבוד הרשמת הבכירה, ולדעתה, מדובר ב"משחק מכור". המערערת מוסיפה כי התנהלות כבוד הרשמת מכרסמת באמון הציבור במערכת המשפט.

5.

דין הערעור להידחות. המערערת לא העלתה כל עילה המצדיקה לפסול את כבוד הרשמת הבכירה מלדון בעניינה. הדין הנוהג הוא כי, ככלל, אין מניעה שבית המשפט ידון מחדש בעניין שהוחזר לו על ידי ערכאת הערעור, בהעדר הנחייה מפורשת אחרת (למשל, ע"א 6951/14 טיויאם נכסים בע"מ נ' חוה (16.11.2014)). יתרה מכך, כבר כתבתי בעבר כי ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי בפניו, לעתים אף בשלב מוקדם של ההליך. בית המשפט רשאי אף להצביע על החולשות שבעמדתו של בעל דין אחד, תוך ציון הנקודות החזקות של בעל הדין האחר. אף אין מניעה שבית המשפט יתייחס לסיכונים ולסיכויים של כל אחד מבעלי הדין (למשל, ע"א 3324/14 גפטר נ' ד"ר טוגנדרייך דניאל (8.6.2014)). זאת ועוד, אף אם אקבל את טענת המערערת שלפיה בית המשפט התבטא בצורה לא מוצלחת בפתח הדיון בדיון שנערך שלא לפרוטוקול, הרי שאין בהתבטאות ממין זו משום עילת פסלות, שכן הלכה פסוקה היא כי בדרך כלל אין לראות בהתבטאויות בית המשפט בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנא, משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (למשל, ע"א 4281/14 גאנם נ' מדינת ישראל (9.7.2014)). במקרה דנא לא הצביעה המערערת על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפיה. משכך, דין הערעור להידחות. בהקשר זה אציין כי בית המשפט בהחלטתו מיום 20.11.2014, קבע כי הדברים שלטענת המערערת נאמרו מחוץ לפרוטוקול בדיון מיום 19.11.2014, נוסחו באופן מגמתי וחסר.

6.

בשולי הדברים אעיר כי לפי תקנה 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ברירת המחדל היא כי לאחר דחיית בקשת פסלות, וכאשר יש כוונה להגיש ערעור פסלות, יימשך הדיון כסדרו ורק מנימוקים שיירשמו יופסק הדיון. הנני מוסיף הערה זו משום שכבוד הרשמת הבכירה החליטה להפסיק את ההליך משנאמר לה כי יוגש ערעור, אך לא הובא בהחלטה כל טעם מדוע יש לעשות כן במקרה זה.

7.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.