ע"א 2373/15 פלוני נ. פלוני

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (הרשמת הבכירה י'

אונגר-ביטון ), מיום 21.3.2015 בתא"מ 15072-07-12, שלפיה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינו.

1.

המשיב 1 (להלן: המשיב ) הגיש תביעה כספית נגד המערער להשבת סכום ששולם עבור פדיון המחאות שנמסרו לו. בית המשפט קיבל את התביעה. על פסק הדין הגיש המערער ערעור בטענה כי לא נדונה טענתו שלפיה מדובר בגבייה בלתי חוקית של המשיב. ערכאת הערעור ציינה בפסק דינה כי חרף העובדה שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי המערער, יוחזר הדיון לבית המשפט על מנת שידון בה. בפסק הדין מתוקן, התייחס בית המשפט לטענת המערער שהוחזרה לפתחו, ודחה אותה בנימוק שלפיו מדובר בהרחבת חזית אסורה וכן משום שהטענה לא הוכחה. המערער הגיש ערעור על פסק הדין המתוקן. ערכאת הערעור החזירה את הדיון בשנית לבית המשפט, כדי שיזמן דיון לפניו את הצדדים ולשם קבלת התייחסותם לנטען עובר למתן פסק הדין. בהתאם, הורה בית המשפט לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית.

2.

המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בתביעה, בטענה כי בית המשפט הכריע פעמיים בתביעה, וכי שני ערעורים שהגיש התקבלו, תוך שערכאת הערעור מורה על השבת הדיון לבית המשפט. בנסיבות אלה סבר המערער כי בית המשפט גיבש דעתו בעניין ולכן יש לפסול אותו מלהמשיך לדון בו. המשיב התנגד לבקשה.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט תיאר את השתלשלות העניין וקבע כי מפסקי הדין הקודמים שנתן לא משתמעת בכל צורה שהיא דעתו בעניין. זאת, מאחר שממילא לא היה בסיס עובדתי כלשהו בפניו בנוגע לטענת הגבייה הבלתי חוקית, כדי שיגבש ולוּ השערה לגביה. בית המשפט הבהיר כי דחיית הטענה על יסוד הקביעה שהיא בגדר הרחבת חזית אסורה משום שנטענה לראשונה בסיכומים, אינה הכרעה לגוף הטענה אלא הכרעה דיונית, וככזו, אין היא מקימה עילת פסלות. זאת במיוחד, שעה שטרם נשמעו ראיות הצדדים בקשר לאותה טענה. על החלטה זו הוגש ערעור הפסלות שלפניי.

4.

המערער מתאר את הרקע להגשת התביעה. לדבריו, בית המשפט התעלם לחלוטין מהטענה שהעלה שלפיה מדובר בגבייה בלתי חוקית של כספים, ואף כשהדיון הוחזר אליו, לא איפשר בית המשפט לשמוע עדויות נוספות או להעלות טענות משפטיות, לא בדיון ולא בכתב, אלא דחה בפסק דין מתוקן את הטענה בנימוק של הרחבת חזית. לטענת המערער, התנהלות בית המשפט, המתאפיינת בהתעלמותו מהכרעות בית המשפט המחוזי, מעידה על גיבוש דעתו בעניין באופן בו התוצאה ידועה מראש. לדברי המערער, ברור שבית המשפט לא יסטה מהאמור בפסקי הדין הקודמים שנתן, ולכן, לדעתו, יש להעביר את התביעה לשופט אחר.

5.

דין הערעור להידחות. אני מוכנה להניח כי בית המשפט שגה בהתנהלותו בגלגול השני של הדיון כפי שעולה מפסק הדין שבערעור. אולם, שגיאה אינה יוצרת עילת פסלות. המערער לא העלה כל עילה המצדיקה את פסילתו של בית המשפט מלדון בעניינו. כידוע, הדין הנוהג הוא כי, ככלל, אין מניעה שבית המשפט ידון מחדש בעניין שהוחזר לו על ידי ערכאת הערעור, בהעדר הנחייה מפורשת אחרת. כך אכן נעשה גם במקרה שלפניי (השוו: ע"א 8015/14 חכמון נ' הבינלאומי ליסינג בע"מ (28.12.2014); 6951/14 טיויאם נכסים בע"מ נ' חוה (16.11.2014)). ואכן, אין בעצם הדיון המחודש בתיק כדי להביא לפסילת השופט (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 272 (2006)). במיוחד הדברים נכונים נוכח העובדה כי הטענה בדבר גבייה בלתי חוקית טרם נדונה לגופה, וחזקה על בית המשפט כי ידון בה בענייניות וביעילות על יסוד הראיות שיובאו לפניו. ערכאת הערעור גם לא הורתה על שמיעה בהרכב אחר. משלא מתעורר חשש ממשי כי ננעלה דעתו של בית המשפט באשר לתוצאות ההליך, אין הצדקה להעביר את הדיון בו לידי מותב אחר. לפיכך, דין הערעור להידחות וכך אני מורה.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.