ע"א 7106/16 ע"א 7106/16

1.ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט י' דלוגין ), מיום 2.8.2016 בת"א 13141-03-15 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

2.המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הגישה תביעה נגד המערערת לתשלום תגמולי ביטוח "ריסק" לפירעון יתרת הלוואה (משכנתא) בשל מות בעלה (להלן: המנוח ). המערערת טענה מצדה כי חוזה הביטוח בוטל כדין כעשר שנים טרם מות המנוח בשל אי תשלום פרמיות במועד. בתיק נשמעו ראיות. בעקבות אמירות של בית המשפט במהלך דיון מיום 30.6.2016 הגישה המערערת בקשה לפסילתו.

3.בית המשפט דחה את בקשת הפסלות מכל וכול. בית המשפט ציין כי הבקשה הוגשה בשיהוי – יותר מחודש לאחר הדיון. בית המשפט קבע כי דבריו בדיון הוצאו מהקשרם וקיבלו משמעות אחרת. בהתייחסות לגופן של טענות המערערת, ציין בית המשפט כי אינו זוכר בוודאות שהשתמש במלה "פירור" ביחס לסכום התביעה, אך לא פסל אפשרות זו; בית המשפט אישר כי אכן ציין בדיון כי עבור המערערת הסכום הנתבע הוא "כאין וכאפס" לעומת סכום זה עבור המשיבה, ואף כי הוסיף שהפער הכלכלי בין בעלות הדין אינו צריך להוות שיקול בתוצאת המשפט. בית המשפט אישר גם כי העריך במהלך הדיון, כי נכון לגבי אותה נקודת זמן, יש יותר סיכוי שהתביעה תתקבל מאשר תידחה. בית המשפט הבהיר עוד כי במהלך הדיון ציין שעל פני הדברים, אין זה מופרך שחברת הביטוח תפעיל חוקר כדי לאתר את המבוטח שאינו משלם פרמיות במועד. זאת, ככל שעולה חשש כי המבוטח אינו מתגורר עוד בכתובת שמסר בעת עריכת הפוליסה. כך גם לגבי אפשרות ליצירת קשר טלפוני על ידי פקיד חברת הביטוח במקרים מתאימים. השופט לא זכר אם השתמש במלה "אטומה", כלפי באת-כוח המערערת, אך אישר כי בהחלט ציין בסוף הדיון כי "אין עם מי לדבר", על רקע התנהלותה במהלך הדיון. בית המשפט דחה את הטענה שלפיה אמירותיו נועדו "להפעיל לחץ" על המערערת לשלם את מלוא סכום התביעה, וקבע כי הבהיר שאין מדובר בדעה מגובשת אלא בהבעת דעה לכאורית בלבד על אודות הסיכונים והסיכויים בתיק. בית המשפט הוסיף כי עצם הגשת בקשת הפסלות ללא סיבה אמיתית עולה בקנה אחד עם התנהלותה של באת-כוח המערערת בדיון, אשר לא הסכינה לשמוע בפתיחות את דבריו, גילתה חוסר סבלנות, חוסר נחת וחוסר כבוד כלפיו.

מכאן הערעור שלפניי.

4.המערערת חוזרת בערעור על טענתה שלפיה אמירות בית המשפט במהלך הדיון, אשר אינן מופיעות בפרוטוקול הדיון, מעוררות חשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפיה, ומעידות על גיבוש דעה מוקדמת נגדה. לדבריה, בית המשפט אישר למעשה בהחלטתו את תוכן האמירות המיוחסות לו. לדעת המערערת, די בתוכן ההחלטה בבקשת הפסלות כדי לפסול את בית המשפט מלדון בעניינה. המערערת טוענת כי סכום התביעה, בסך של 470,000 ש"ח, נחשב "פירור" על ידי בית המשפט, באופן המביע את עמדתו הן באשר לתשלום הצפוי בפסק הדין והן בנוגע אליה. לטענת המערערת, דרישת בית המשפט לשלוח חוקר במקרים של משלוח הודעות פיגור או ביטול אינה סבירה ואינה ברת יישום, וברי כי כתוצאה מאי עמידה בה, יכריע בית המשפט נגדה. המערערת סבורה גם כי אמירות אישיות כלפי באת-כוחה היו מיותרות וכי הן מצביעות גם כן על גיבוש דעתו של בית המשפט נגדה. לטענת המערערת, אין מדובר באמירות לגיטימיות של בית המשפט בניסיון להביא את בעלות הדין לידי פשרה, אלא כאלו שנועדו להפעיל לחץ על המערערת לשלם את מלוא התביעה.

5.דין הערעור להידחות. כידוע, סמכותו הטבועה של בית המשפט היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של בית המשפט (ע"א 7561/15 קסל נ' אבטן (8.12.2015)). בדומה, רשאי בית המשפט להציע לתובע לשקול חזרה מתביעה ולומר לנתבע כי ראוי שישקול הסכמה לקבלתה של התביעה נגדו (ע"א 2344/15 רובין נ' נחמיאס

(28.4.2015)). ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי לפניו, לעתים אף בשלב מוקדם של ההליך (השוו: ע"א 8015/14 חכמון נ' הבינלאומי ליסינג בע"מ (28.12.2014)). וכבר נפסק בעבר, כי ניסיון בית המשפט להביא את בעלי הדין לידי הסכמה שתסיים את ההליך, אינו מצביע על גיבוש דעתו המוגמרת באותו עניין, וכי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ע"א 1250/16 פלונית נ' פלוני (8.5.2016); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 180-178 (2006)).

6.יתרה מכך, בית המשפט אף רשאי להצביע על החולשות שבעמדתו של בעל דין אחד, תוך ציון של הנקודות החזקות של הצד האחר. כמו כן, אין מניעה שבית המשפט יתייחס לסיכונים ולסיכויים של כל אחד מבעלי הדין. על בית המשפט להחזיק במושכות ההליך, עליו לגלות יוזמה ויצירתיות במטרה להביא לכך שהליכים יסתיימו בשלב מוקדם, בלא שמיעת הוכחות או בלא צורך ליתן פסק דין בדרך הרגילה. זאת, מבלי לוותר על הגעה לתוצאה צודקת וראויה (השוו: ע"א 3324/14 גפטר נ' ד"ר טוגנדרייך דניאל (8.6.2014)). התרשמותי היא שכך פעל בית משפט השלום במקרה דנן.

7.כאמור, במקרה דנן קבע בית המשפט בהחלטה בבקשת הפסלות כי לאור השיהוי בהגשת הבקשה, כחודש לאחר הדיון, אין הוא זוכר את כל שאמר במהלך הדיון. ואולם, בית המשפט אישר חלק מהאמירות שיוחסו לו, קבע כי חלקן הוצאו מהקשרן והבהיר את ההקשר בו נאמרו. גם אם אקבל את טענות המערערת שלפיהן חלק מאמירות בית המשפט במהלך הדיון מיום 30.6.2016 לא היו מוצלחות וכך נראה לכאורה, הרי שאין בכך כדי להקים עילת פסלות. הלכה פסוקה היא כי, בדרך כלל, אין לראות באמירות בית המשפט בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנן, משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, וכי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (השוו: ע"א 533/16 פלוני נ' פלונית

(29.2.2016)). במקרה דנן התרשמתי כי אין באמירות בית המשפט ככל שנאמרו – ואיני מכריעה בעניין – כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"א 865/16 JUMBO SHOES INC

נ' אליהו שלום נעלה בע"מ

(15.3.2016)). משכך, דין הערעור להידחות. אעיר בהקשר זה כי לא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול במקביל להגשת בקשת הפסלות. אף אם בראיית המערערת נוצר חשש כי אמירות בית המשפט מצביעות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיה, אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי גרידא אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי (ע"א 2699/16 חאג' נ' אלחאג'

(8.5.2016)).

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.