ע"א 533/16פלונינ' פלוני

1.ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (השופטת י' גרינוולד-רנד ), מיום 13.1.2016 בתמ"ש 45540-10-15, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

2.בין המערער למשיבה 1, בני זוג שלהם בן קטין, מתנהלים הליכים הן בבית המשפט לענייני משפחה הן בבית הדין הרבני. המשיבה 2 היא אמה של המשיבה 1. המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט, בעיקר לאור דיון מיום 20.12.2015, שהתנהל, לפי טענתו, "בשיטה "אינקוויזיטורית"; במהלכו, כך טען, "ירד בית המשפט לזירה"". המערער טען כי לבית המשפט דעה נחרצת לגביו אף בטרם התקיים דיון אמיתי לגופו של עניין, וכי בית המשפט התערב "התערבות בוטה וקשה" בתביעת הגירושין המתנהלת בין בני הזוג בבית הדין הרבני. כן טען המערער כי בית המשפט פסק באופן שרירותי מזונות זמניים ומדור. המשיבה 1 התנגדה לבקשה, שמקורה, לדעתה, בחוסר שביעות הרצון מפסיקת המזונות הזמניים. אף המשיבה 2 התנגדה לבקשה.

3.בית המשפט דחה את בקשה הפסלות. בית המשפט קבע כי אין כל בסיס לבקשה, שכן דעתו לא "קובעה" ואף לא קיים חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט לא מצא כי אמר במהלך הדיון מיום 20.12.2015 אמירות "בוטות" או "קשות", או שיש בהן כדי ללמוד על משוא פנים או כי דעתו גובשה וננעלה. בית המשפט קבע כי ניהל את הדיון כדין כדי "לקבל את מלוא התמונה ולרדת לשורשי האמת". בית המשפט הבהיר כי כל קביעה שקבע בעבר בנוגע לבעלי הדין, תשוב ותישקל ותיבחן לגופה בבואו לדון בתביעה הרלוונטית, בהתאם לחומר שיונח לפניו. בית המשפט הוסיף כי ישמע את טיעוני בעלי הדין בלב פתוח ובנפש חפצה, וכי כל הכרעה תינתן לאחר שקילת הדברים באופן יסודי. בית המשפט קבע כי אין דבר על המערער בליבו, וכי הוא דן וידון בהליך באופן מקצועי, על פי הראיות וללא נגיעה אישית. בית המשפט סבר כי הבקשה הוגשה בשל חוסר שביעות רצון המערער מאופן ניהול הדיון ומהחלטות שנתן. מכאן הערעור שלפניי.

4.המערער, שאינו מיוצג, טוען כי מאז הדיון מיום 20.12.2015 "הדברים אינם כסדרם". לטענת המערער, הדיון היה "קשה ומטלטל" ולווה באמירות קשות של בית המשפט כלפיו בעניין מתן הגט שלא בא זכרן בפרוטוקול. המערער טוען כי נחקר ארוכות על ידי בית המשפט באופן חד צדדי וכי אף חקירה שלא נרשמה בפרוטוקול. המערער טוען עוד כי בית המשפט התערב בתביעת הגירושין המתנהלת בבית הדין הרבני. לדבריו, בית המשפט "ירד לזירה תוך אימוץ שיטת המשפט האינקוויזיטורית, אך נמנע מלחקור את המשיבות. התנהלות זו של בית המשפט העלתה חשש בלב המערער כי בית המשפט גיבש עמדה נחרצת בנוגע אליו – חשש שהתגבר לאור החלטות בית המשפט בנוגע למזונות זמניים, למדור ולפינויו מהדירה שלווה בצו מניעה האוסר עליו לשוב אליה. לטענת המערער, עניינו הוכרע מבלי לתת לו יומו בבית המשפט. לדבריו, התנהלות בית המשפט הצדיקה הגשת שלוש תלונות על ידו נגד בית המשפט לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב ), שאותן צירף לערעור הפסלות ואשר טרם הוכרעו בעת הגשת הבקשה. לטענת המערער, אין מדובר בתחושה סובייקטיבית שלו אלא בעניין אובייקטיבי. לפיכך מבקש המערער לפסול את בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינו.

5.דין הערעור להידחות. אכן, המערער אינו שבע רצון מהתנהלות בית המשפט במהלך הדיון מיום 20.12.2015 ומהחלטות שנתן לאורך ההליך, לרבות בעניין המזונות הזמניים ופינויו מהדירה. ואולם, אין די בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7052/15 וראיין נ' כהן (8.12.2015)). השגות המערער מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (ע"א 6116/15 דויטש נ' Angstorm Technologies Inc.

(26.11.2015)), וכך היה על המערער לפעול. האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו. כך נעשה גם במקרה דנן. גם אם אקבל את טענות המערער שלפיהן חלק מאמירות בית המשפט במהלך הדיון מיום 20.12.2015 לא היו מוצלחות, הרי שאין בדבר כדי להקים עילת פסלות. בדרך כלל, אין לראות בהתבטאות בית המשפט בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנו, משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ע"א 4815/15 פלונית נ' פלוני (23.7.2015)). התרשמותי היא כי אין באמירות בית המשפט ככל שנאמרו – ואיני מכריעה בעניין – כדי להקים עילת פסלות. אעיר, כי לא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול במקביל להגשת בקשת הפסלות. יתכן שהרגישות והמתח המלווים את ההליך, בייחוד בהתחשב באופיו, יוצרים אצל המערער תחושה כי בית המשפט אינו מבין אותו, אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. ואולם, אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי (השוו: ע"א 6257/15 פלוני נ' פלונית

(18.10.2015)). משכך, דין הערעור להידחות.

בשולי הדברים ובשים לב לצירוף התלונות שהוגשו לנציב, אעיר כי בהתאם לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק ), "רשאי להגיש תלונה לנציב כל אדם הרואה עצמו נפגע בשל התנהגותו של שופט במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו, ..." (סעיף 14(א) לחוק). ואולם, בקשות לפסילת שופט בשל "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" לא תתבררנה על ידי הנציב (סעיף 17(5) לחוק); החלטה של הנציב לא תשמש ראיה בהליך משפטי (סעיף 24(ב) לחוק).

התלו

לא כל תלונה, אפילו נמצאה מוצדקת, מעוררת עילת פסלות.

כאמור, הערעור נדחה. משלא הוגשה תגובה אין צו להוצאות.

התיק בבית המשפט המחוזי התנהל תחת איסור פרסום; נראה לכאורה שאין מניעה לפרסם פסק-דין זה בו אין אנו מזכירים פרטים על הצדדים.

הצדדים מתבקשים להתייחס לעניין הפרסום בתוך 7 ימים.