ע"א 1427/02 רוזה גואטה נ. בנק הפועלים בע"מ

בפניי בקשה לדחיית הערעור שבכותרת על הסף.

המשיבים טוענים כי דין הערעור להידחות על הסף, מחמת איחור בהגשתו. על פי הנטען, פסק דינו של בית משפט קמא ניתן ביום 13.5.01. הערעור הוגש ביום 14.2.02. מכאן, כי הערעור הוגש באיחור. עוד טוענים המשיבים, כי החלטת בית משפט קמא מיום 14.10.01, בה נדחתה בקשה לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לביטול פסק דינו של בית משפט קמא, היא החלטה אחרת אשר אין עליה זכות ערעור. מעבר לכך, טוענים המשיבים כי המועד להגשת ערעור על ההחלטה האמורה חלף אף הוא זמן רב לפני הגשת הערעור שבכותרת. על יסוד זה, מתבקשת דחיית הערעור על הסף.

מתגובת המשיבה עולה, כי אין היא חולקת על העובדות המתוארות. טענתה היחידה היא, כי נוכח האמור בתקנה 398א' לתקנות סדר הדין האזרחי, החל מירוץ המועדים להגשת הערעור ביום 14.10.01, וכי אין טענה של המשיבים כי ביחס למועד האמור, נגוע הערעור באיחור.

דא עקא, יש ויש טענה כאמור של המשיבים לאיחור, גם ביחס להחלטה מיום 14.10.01. זאת ועוד, הערעור הוגש לא פחות מ-4 חודשים לאחר המועד האמור. אין בפניי כל טענה, ולו קלושה, כי ההחלטה מיום 14.10.01 הומצאה לידי המערערת אחרי יום 30.12.01 (כחודשים וחצי אחרי מתן ההחלטה!), באופן שהערעור שבכותרת הוגש במועד (היינו, תוך 45 ימים מקבלת ההחלטה).

המסקנה העולה מן הדברים היא כי הערעור אמנם הוגש באיחור רב ביחס למועד האחרון שנקבע בדין להגשתו. משכך, גם אם חלה תקנה 398א על העניין – ולעניין זה, אין בפניי חומר מספיק כדי שאוכל לקבוע קביעות ברורות – דין הערעור להימחק מן הרישום, בשל האיחור האמור.

אני נעתר לבקשה, ומורה על מחיקת הערעור מן הרישום. במצב זה, אין צורך להידרש לבקשות שבפניי לעניין מועד הפקדת הערבון (אשר הופקד בינתיים). המערערת תישא בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בסך 1,500 ₪. לסכום זה יצורף מע"מ כחוק, והוא ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.