ע"א 1498/05 יעקב יגודה נ. צבי קופר

1.בפני בקשה לעיון חוזר בקביעת גובה הערבון. לצורך הדיון שבפני, אשרטט בקצירת האומר את ההליכים שהתנהלו בעניין הפקדת הערבון בהליך שבכותרת עד כה. ביום 23.2.05 נקבע כי המערער יפקיד ערבון בסך של 3,000 ₪. המערער הגיש בקשה לפטור מערבון. הבקשה נדחתה (החלטת כבוד הרשם ע' שחם מיום 10.4.05). המערער הגיש ערעור על החלטת הרשם. הערעור נדחה (החלטת כבוד השופט א' ריבלין מיום 25.2.05). בהמשך להחלטה זו, נקבע כי הערבון יופקד תוך 7 ימים (החלטת כבוד הרשם ע' שחם מיום 8.6.05 ). המערער הגיש בקשה להקטנת סכום הערבון ולתשלומו בתשלומים חודשיים. בקשתו נדחתה, ונקבע כי הערבון יופקד תוך 7 ימים מעת קבלת ההחלטה, ולא – יידחה ההליך בלא צורך בכל הודעה נוספת (החלטת כבוד הרשם ע' שחם מיום 11.8.05 ). המערער לא אמר נואש, והגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטת הרשם. מנגד, הגיש המשיב בקשה לדחיית הערעור עקב אי הפקדת ערובה.

2.ספק בעיני אם בסמכותי לעיין מחדש בהחלטת כבוד הרשם ע' שחם מיום 11.8.05. מכל מקום, אף לגופו של עניין, אין הבקשה מעלה, על פניה, עילה לקיומו של דיון חוזר בהחלטת הרשם, כגון שינוי מהותי בנסיבות וכיוצא באלה נימוקים המצדיקים עיון חוזר. בנסיבות אלה, הבקשה נדחית. אשר לדחיית ההליך עקב אי הפקדת ערבון, אכן שימוש בכלי דיוני זה עלול להיות בעל השלכות קשות על יוזם ההליך, אשר לא תמיד הולמות את נסיבות המקרה. כך נקבע כי מקרה של דחיית ההליך עקב אי הפקדה מקפל בתוכו הנחה שבעל הדין מגלה בהתנהגות זו כוונה לנטוש את ההליך או מפגין חוסר איכפתיות לגבי ניהולו. עוד נקבע כי אין להשקיף על אי הפקדה ועל הדחייה שבעקבותיה כעל מחדל חמור הגורר עונש. דחיית ההליך אינה ענישה, אלא תכליתה לקדם את האינטרסים של כלל המתדיינים וכן של המערכת השיפוטית (ע"א 2237/01 טירן עראידה נ' המועצה להסדר הימורים , פ"ד נו(1) 865). לפיכך, בשקילת דחיית הליך עקב אי הפקדת ערבון יש להתחשב ברווחתם המצרפית של כל הגורמים המעורבים.

3.לאחר ששקלתי את מכלול האינטרסים המעורבים, באתי לכלל מסקנה שיש לדחות את ההליך שבכותרת עקב אי הפקדת ערבון. אכן, בנסיבות המקרה דנן, לא ניתן לומר כי אי הפקדת האגרה עשויה להתפרש ככוונת המערער לנטוש את ההליך. דומה, כי ההיפך הוא הנכון, המערער דבק בהליך ומבקש למצותו. יחד עם זאת, יש להתחשב גם באינטרס של המשיב, אשר לדעתי, בנסיבות המקרה דנן, גובר על האינטרס של המערער בקיום ההליך בבית משפט זה. נושא ההליך העיקרי הינו בקשה לפסלות שופט. בנסיבות אלה, יש לנהל את ההליך בזריזות הראויה, וזאת על מנת למנוע את שיבוש הדיון בערכאה הדיונית. למשיב יש אינטרס ברור ומוצדק כי ההליך בערכאה הדיונית, במסגרתו הוא נתבע על ידי המערער בעילת רשלנות מקצועית, יבוא אל סיומו. הליך זה, מתעכב כל עוד הבקשה לפסלות שופט, אשר הוגשה כבר בחודש פברואר בשנה האזרחית הקודמת, מתעכבת עקב קיומו של הליך מקדמי מתמשך בנוגע להפקדת ערבון. מצב דברים זה הוא, בלשון המעטה, לא סביר. למערער נתנו מספר הזדמנויות להפקיד את הערבון, אולם חלף הפקדתה, הוא בחר להגיש בקשות נוספות בעניין זה, וזאת למרות שערעור שהגיש על החלטת הרשם נדחה והחלטתו הפכה חלוטה. בפועל, קיבל המערער הארכה של מספר חודשים תמימים להפקיד את הערבון (מאז החלטת הרשם מיום 8.6.05), אולם הוא לא עשה כן. במצב דברים זה, האינטרס של המשיב כי הדיון בערכאה הדיונית לא ישובש גובר על האינטרס של המערער כי ערעורו יישמע. התוצאה היא, שבהעדר הפקדת ערבון, אין מנוס אלא לדחות את ההליך שבכותרת, וכך אני מורה.