ע"א 1526/14 יוסף דלגושן נ. רועי אידלמן

1.

המערער והמשיבים התקשרו ביום 27.2.2011 בהסכם למכירת מקרקעין ברח' המעלות 10 בהרצליה.

ביום 10.2.2013 הודיע המערער למשיבים על ביטול ההסכם בשל הפרתו אך המשיבים דחו את עמדתו זו. משכך הגיש המערער המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בה עתר לסעד הצהרתי לפיו ההסכם בוטל על ידו כדין וכן לסעד המורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבים על המקרקעין מתוקף הסכם המכר.

2.

בדחותו את התביעה קבע בית המשפט כי הנטל להוכיח ולשכנע כי המשיבים הפרו את ההסכם מוטל על המערער אך הוא לא עמד בו. בית המשפט ציין כי התובענה התייחסה לעיסקה המפורטת לעיל ואליה בלבד אך משהוגש כתב התשובה על ידי המשיבים הסתבר כי קיימת בין הצדדים "מסכת התחשבנות ענפה" שלא נפרשה לכל פרטיה, והנוגעת לעסקאות נוספות ביניהם והמשליכה גם על ההתחשבנות בקשר לעיסקה דנן. לגבי התחשבנות זו קבע בית המשפט קמא כי רב הנסתר על הגלוי, וכי היא אינה יכולה לבוא על פתרונה בתובענה דנן.

בית המשפט קבע עוד כי למעשה "אין מדובר בעסקה פשוטה ובודדת למכירת המקרקעין שנטען לגביה שהקונה לא עמד בהתחייבויותיו לגבי התשלום, אלא במערכת עסקאות סבוכה, שההסכם אינו משקף את כל ההסכמות שהיו בין הצדדים, הן לפני חתימת ההסכם, הן בחתימת ההסכם והן לאחר מכן".

3.

ממצאיו אלה של בית המשפט קמא נסמכים, בין היתר, על תצהיר משלים שהגיש המערער בעקבות כתב התשובה מטעם המשיבים בו כדברי בית המשפט נפרשה יריעה חדשה לחלוטין של טענות מטענות שונות גם מצד המערער. התנהלותו זו של המערער הובילה את בית המשפט לקבוע כי הוא מתקשה מאד לקבל את גירסתו ואת עדותו לתמיכה בסעד שנתבקש (פיסקה 10 לפסק-הדין). לדברי בית-המשפט ההתרשמות מן המשיבים אף היא לא היתה חיובית, ולכך כיוון בית המשפט באומרו כי שני הצדדים בפרשה זו "אינם טלית שכולה תכלת", אך בהינתן העובדה שנטל ההוכחה מוטל כאמור על המערער, החליט בית המשפט בנסיבות אלה לדחות את התובענה ובדין עשה כן.

4.

לא מצאנו בטיעוני המערער טעם המצדיק התערבות בפסק-דין זה ואנו מאמצים אותו על ממצאיו ועל מסקנותיו מתוקף תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור בסך 10,000 ₪.