ע"א 1527/08 AIG ביטוח זהב בע"מ נ. רות קידר

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המשיבה (המערערת שכנגד), ילידת 1969, נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 1.2.2001. נגרם לה שבר מרוסק בברך הימנית. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' דרורי ) אימץ את חוות-הדעת של המומחה מטעם בית המשפט וקבע כי נכותה הרפואית של המשיבה היא בשיעור של 22%. השאלה המרכזית שבמחלוקת בין הצדדים נוגעת להשלכות של נכות רפואית זו על תפקודה של המשיבה.

בית המשפט המחוזי קיים דיון ארוך בשאלת הפגיעה התפקודית שהוסבה למשיבה. התשובה לשאלה זו במקרה זה אינה פשוטה מכמה סיבות. ראשית , המשיבה הוכשרה עובר לתאונה בתחום של חינוך גופני והדרכת אירובי, והיא עסקה בעיקר בתחום האירובי לאורך השנים. עם זאת, המשיבה מעולם לא עבדה במשרה מלאה. שנית , לאחר נישואיה והולדת בנה ביצעה המשיבה שינויים במקום מגוריה – מעבר מהמרכז לבנימינה – ובהיקף עבודתה. בית המשפט המחוזי נקב בגורמים שונים שעשויים היו להשפיע על שכרה של המשיבה אלמלא התאונה, ובהם: רמת הפיתוח של תחום האירובי באזור מגוריה, כישוריה המקצועיים ויכולת ההתקדמות שלה. שלישית , ממכלול הנתונים עולה שמצד אחד היכולת של המשיבה לעבוד בתחום האירובי נפגעה במידה לא מבוטלת, בוודאי לאורך זמן, אך מצד שני לא מ דובר

במצב שבו נשללה היכולת של המשיבה לעבוד בהדרכה ספורטיבית (יצוין כי המשיבה שבה לאחר התאונה לעבוד בהדרכת התעמלות לקשישים ולנשים אחרי לידה). רביעית , בית המשפט המחוזי הסתייג מן האפשרות לפסוק פיצוי למשיבה על-פי ההנחה שהיא הייתה פותחת סטודיו פרטי, זאת משלא הוכחה די הצורך ההיתכנות של מהלך כזה; עם זאת, נראה כי לא נשלל הסיכוי שהמהלך היה יוצא לפועל בשלב מסוים של חייה. כמובן, קיימת אי-ודאות לגבי מידת ההצלחה של המשיבה במהלך זה, אילו היה מתממש (ואין בעדויות שהובאו לפני בית המשפט כדי לאיין אי-ודאות זו). חמישית , בהתאם לחוות הדעת של המומחה, נקבע כי הפגיעה ביכולת ההשתכרות של המשיבה היא הדרגתית – שליש בעשור הראשון, מחצית בשבע וחצי השנים שלאחר מכן, ואי-כושר מלא מגיל 52.5. שישית , קיימת עמימות ניכרת ביחס לגיל הפרישה אלמלא התאונה – זאת לאור מאפייני עיסוקה של המשיבה. בית המשפט קבע כי לא קיימת "נורמה של עבודה מעבר לגיל 50", ולכן נדרש להנחות ספקולטיביות באשר להשתכרותה של המשיבה לאחר גיל זה.

לאור כל אלה, נראה כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה מתחם הסבירות בקביעת השתכרותה של המשיבה מתפרשֹ על הערכות-השתכרות שונות הסובבות את השכר הממוצע במשק. בית המשפט המחוזי נקב בסכום של 7,100 ₪ לחודש (נטו), אימץ את קביעת המומחה לגבי שיעורי הפגיעה התפקודית לאורך השנים, ושקלל את נושא גיל הפרישה בחישוב לאחר גיל 50. גם אם ניתן היה לסדר את "הקוביות" אחרת, ולהגיע לסכום מעט שונה, לא מצאתי עילה להתערב בסכום המתקבל בדרך החישוב שהלכה בה הערכאה המבררת (ראו ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון , תק-על 2005(3) 1492 (2005)). יצוין כי לא מצאנו מקום לקבל את הראיה הנוספת שבקשת המערערות לצרף – תצהיר חוקר וסרט וידאו המתעד, לפי הנטען, את המשיבה במהלך הדרכת שיעור אירובי. לא ברור מדוע החקירה נעשתה בשלב כה מאוחר, ולאור מורכבותו של המקרה – כמפורט לעיל – גם לא שוכנענו כי ראיה זו שומטת בהכרח את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים שנעשה.

הצדדים חולקים על קביעות נוספות של בית המשפט המחוזי אולם לא מצאתי עילה להתערב בסכומים שנפסקו בראשי הנזק האחרים: עזרת הזולת בעבר (40,000 ש"ח), סיוע בטיפול בתינוק, אחזקת הבית ואחזקת הגינה (15,000 ש"ח), עזרת הזולת בעתיד (40,000 ש"ח), הוצאות רפואיות (15,000 ש"ח), נסיעות (10,000 ש"ח בעבר, 7,500 ש"ח בעתיד) וכאב וסבל (43,428 ש"ח). לאור נסיבות המקרה מ דובר בסכומים שאינם מופרזים, וגם אינם נמוכים במידה המצריכה התערבות.

התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד – נדחים. כל צד יישא בהוצאותיו.

המשנה-לנשיאה

השופטת א' חיות :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ח' מלצר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.