ע"א 155/98 א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ נ. יוסף סריג

עיינתי בנימוקי הבקשה, בתגובת המשיבים ובפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. הכרעת בית המשפט סומכת, בעיקרה, על ממצאים עובדתיים שהתבססו על קבלת גירסתם של המשיבים ודחיית עמדתה של המבקשת, ובכגון דא אין בית משפט זה נוטה להתערב. אינני צריך להרחיב מעבר לכך בנושא סיכויי הערעור, כיון שענייננו בחיוב לתשלום ממון, שבהגשת ערעור אין עילה מספקת לעיכובו. על רקע העובדה שהמשיבים מתגוררים בחוץ-לארץ (כשלוש שנים עשו בבולגריה ובאפריל 1997, כדבריהם, העתיקו מקום מושבם להונגריה) טענה המבקשת, כי אם תפרע למשיבים את חובה לפי פסק הדין, ולאחר מכן יתקבל ערעורה והחיוב יבוטל, לא תוכל או תתקשה לגבות מן המשיבים בחזרה את החוב הפסוק. ואולם המשיבים הציגו מסמכים המעידים כי רכשו דירת מגורים חדשה בישראל ששווייה אינו קטן מגובה החוב לפי פסק הדין. הדירה כבר נמסרה לחזקתם וכמוצהר על ידם לא רובץ עליה כל חוב. בעובדה זו יש כדי לשכך את חששה של המבקשת, שאם תזכה בערעור לא תוכל להשיב את המצב לקדמותו.

הנני דוחה את הבקשה.