ע"א 1562/09 מיס אל אופנה עילית לנשים (1992) בע"מ נ. PMN Verwaltungs-und

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ש' גדות ) מיום 26.1.09, בו נתקבלה תביעה כספית שהגישו המשיבות 2-1 נגד המבקשים ונגד המשיבה 7 (להלן: זהבה ), כך שהמבקשים וזהבה חויבו ביחד ולחוד לשלם למשיבות 2-1 סכום בשקלים השווה לסך של 5,606,906 מארק גרמני, כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה כדין.

התביעה שלגביה הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי נסבה על החוב הכספי הנטען של המבקשת למשיבות 2-1. מקורו של חוב זה, כעולה מפסק הדין נשוא הבקשה, הוא בסחורה אותה סיפקו המשיבות 2-1, שהן חברות בקונצרן אירופי העוסק בעיצוב, ייצור ושיווק של אופנת נשים, בשנים 1999-1998 למבקשת 1, שהייתה זכיינית של הקונצרן והפיצה את מוצרי הקונצרן בחנויותיה. המבקש 2 (להלן: רביבי ) וזהבה הם בעלי המניות של המבקשת 1 והם ערבים לחובותיה למשיבות 2-1. תביעתן של המשיבות 2-1 נגד המבקשים ונגד זהבה הוגשה בסדר דין מקוצר, כאשר טענת ההגנה של המבקשים ושל זהבה הייתה כי חובם למשיבות נפרע, כיוון שהסכומים ששולמו על ידם למשיבות בתקופה הרלוונטית עלו על גובה החוב. טענת המשיבות בהקשר זה הייתה כי אותם סכומים נזקפו על חשבון חובות עבר, ואין הם נוגעים לסכום הנתבע על ידן. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי העיקרון של זקיפת תשלומים על חשבון חשבונות קודמים חל ביחסים בין הצדדים ודחה את טענת המבקשים וזהבה כי החוב למשיבות 2-1 נפרע. משכך, ערך בית המשפט בפסק דינו, על סמך חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט ועל סמך העדויות השונות שנשמעו בפניו, בירור מקיף של ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, והגיע בסופו של יום למסקנה בדבר גובה החוב של המבקשים ושל זהבה למשיבות 2-1. עוד יצוין, כי פסק הדין נשוא הבקשה שבפניי הכריע בתביעות נוספות שהתנהלו בין הצדדים, אולם תביעות אלה אינן רלוונטיות לבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי. כן יצוין, כי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי, נדחתה ביום 19.4.09.

לטענת המבקשים מתוך סכום פסק הדין, העומד לשיטת המשיבים 6-1 (להלן: המשיבים ) על סך של כ-23 מיליון ש"ח שולם, עד כה על ידם, במישרין או בעקיפין סך של כ-10 מיליון ש"ח. בהקשר זה טוענים המבקשים כי למשיבה 2 שולם בשנת 1999 סכום של מיליון מארק גרמני, העומד כיום על סך של כ-4 מיליון ש"ח, שאותו הוסכם על ידי הצדדים לקזז מכל סכום שייפסק לטובת המשיבה 2; כי למשיבים מובטח סכום של כ-1.1 מיליון ש"ח בהתאם להסכם פשרה בין רביבי לזהבה (שהפכה, על-פי הנטען, להיות שלוחתם של המשיבים) שקיבל תוקף של פסק דין; וכי מוטל עיקול לטובת זהבה על זכויות שונות של רביבי במקרקעין ששוויין הוא לפחות כ-5 מיליון ש"ח. עוד טוענים המבקשים כי מימוש פסק הדין בטרם ההכרעה בערעור ימיט על רביבי אסון כלכלי, משפחית וחברתי, שכן הוא ייאלץ לנקוט בהליכי פשיטת רגל. לעומת זאת, כך טוענים המבקשים, למשיבים לא ייגרם נזק משמעותי מעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, כיוון שנכסי המבקשים ממילא מעוקלים לטובתם. עוד טוענים המבקשים, כי נוכח העובדה שמקום מושבם של המשיבים הוא בגרמניה ולמיטב ידיעת המבקשים אין להם נכסים בארץ קיים חשש בדבר האפשרות להיפרע מהם היה ויתקבל הערעור.

המשיבים מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, מלבד הסכום של מיליון מארק גרמני ששולם בהתאם להסכם בין הצדדים, לא שילמו להם המבקשים דבר, ואין לקבל את טענותיהם בדבר הסכומים הנוספים שיש לראותם כאילו שולמו מתוך הסכום בו חויבו המבקשים וזהבה בפסק הדין. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי המבקשים פעלו על מנת להבריח את רכושם בדרכים שונות, וכי רביבי פועל גם כיום על מנת להבריח את נכסיו ולסכל את ביצועו של פסק הדין. כן טוענים המשיבים כי תצהירו של רביבי אינו מסביר מדוע פסק הדין ימוטט אותו כלכלית, וכי הלה מסתיר את המהלכים בהם הוא נוקט במסגרת הליכי ההוצאה לפועל על מנת להימנע מהפנייתו להליכי פשיטת רגל. בכל הנוגע לטענות המבקשים בדבר האפשרות להיפרע מהמשיבים היה ויתקבל הערעור וביצוע פסק הדין לא יעוכב, הודיעו המשיבים כי הם מתחייבים להימנע מלהעביר לגרמניה כל סכום שייגבה על ידם במסגרת ביצוע פסק הדין ולהפקידו בחשבון נאמנות על שם הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ, שהיא חברת נאמנות הנמצאת בבעלות השותפים במשרד בא-כוח המשיבים. עוד יצוין, כי המשיבים הודיעו על הסכמתם לעיכוב ביצוע פסק הדין ביחס לסכום העומד לטענתם על כ-990,000 ש"ח.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. איננו נדרשים להכריע בטענות הצדדים בדבר אופן חישוב הסכומים, שיש לראותם כאילו שולמו מתוך סך הסכום בו חויבו המבקשים וזהבה בפסק הדין. הלכה ידועה היא כי ככלל אין מקום לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, וכי בעל דין שזכה במשפטו זכאי ליהנות מפירות הזכייה (ראו למשל: ע"א 949/06 אליאס נ' עטיה (לא פורסם, 9.4.06); ע"א 4097/05 בנק הפועלים בע"מ – אגף משכן נ' זיתוני (לא פורסם, 2.6.05)). במקרה דנן לא עלה בידי המבקשים לשכנע כי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתם או כי יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו היה וערעורם יתקבל. זאת, נוכח התחייבותם המפורשת של המשיבים להפקיד כל סכום שייגבה על ידם במסגרת ביצוע פסק הדין בחשבון נאמנות ולא להעבירו לגרמניה. אף בכל הנוגע לסיכויי הערעור לא עלה בידי המבקשים לשכנע כי סיכויים אלה הם טובים במיוחד; שכן עיון בהודעת הערעור מעלה כי הערעור מופנה רובו ככולו כנגד הממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות, שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ושבהם ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב.

אשר על כן, הבקשה נדחית, זאת, למעט ביחס לסכום של 990,000 ש"ח שבנוגע אליו הודיעו המשיבים על הסכמתם לעיכוב ביצוע התשלום. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח לטובת המשיבים 6-1.