ע"א 1563/12 חן חיים בעמ נ. מדינת ישראל - מס הכנסה

לפניי בקשה לסילוק הערעור על-הסף מן הטעם שלא קיימת, במקרה זה, זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.

הערעור נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא י' אלון) מיום 14.2.2012 (תל"א 61287-01-12), שבה נדחתה בקשתה של המערערת להארכת מועד להגשת ערעור על שומת מס. יצוין, כי עוד קודם לכן הגישה המערערת ערעור (ע"מ 57465-03-11), אולם הליך זה נמחק, ביום 26.12.2011, מן הטעם שהמערערת לא הגישה נימוקי ערעור ותצהירי עדות ראשית במועדים שנקבעו לכך. בדחותו את הבקשה להארכת מועד קבע בית המשפט המחוזי כי משנמחק ערעורה של המבקשת, ואף בקשה לביטול החלטת-המחיקה נדחתה (ביום 29.1.2012), הסמכות לשנות את התוצאה הנובעת מן ההחלטות מסורה לערכאת הערעור, ואין בכסות הפורמאלית של "בקשה להארכת מועד" כדי לשנות מן העובדה שעסקינן בהשגה ערעורית על ההחלטות בדבר המחיקה.

המערערת חפצה להשיג על ההחלטה מיום 14.2.2012 ולשם כך הגישה את הערעור שבכותרת. דא עקא, כפי שטוען בצדק המשיב, אין עומדת לה זכות ערעור והיה עליה להגיש, לפיכך, בקשת רשות ערעור. בית המשפט העליון חזר וקבע כי החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת הליך נחשבת "החלטה אחרת" (ראו למשל רע"א 3968/93

זפקו נ' פינקל (לא פורסם, 29.8.1993); רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נט(3) 189 (2005); רע"א 8259/02 ארבל נ' ברק (לא פורסם, 10.12.2002)). עמד על כך כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס:

הכלל הנוהג זה מכבר בדיני הערעור בהליכים אזרחיים הוא, כי סיווגה של החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת הליך הינו 'החלטה אחרת', וכי על כן אופן ההשגה על החלטה כאמור הינו הגשת בקשת רשות ערעור. כך למשל, החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מהווה 'החלטה אחרת'. הטעם לכך נעוץ בהיותה של ההחלטה בבקשה להארכת מועד טפלה למחלוקת העיקרית. דחייתה של בקשה כאמור מביאה לכך, שההליך העיקרי כלל לא יובא בפני בית המשפט, וממילא לא יוכרע על ידו... אכן, יש הרואים בסיווג זה משום חריג למבחן הרגיל, שעניינו בשאלה האם ההחלטה השיפוטית מסיימת את בירור המחלוקת ו'סוגרת את התיק', ואף מעלים תהיות שונות בדבר נכונותו... כך או אחרת, במקרה דנא לא תקפו בעלי הדין את הכלל האמור, הנוהג בשיטתנו מזה שנים ארוכות, ואיני מוצא מקום להרהר בו מחדש (ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (טרם פורסם, 13.7.2008)).

על יסוד הלכה מוש רשת זו קבעה כבוד הרשמת ש' ליבוביץ כי בעל דין החפץ להשיג על החלטה של בית משפט מחוזי הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על שומת מס הכנסה – נדרש להגיש בקשת רשות ערעור. וכך כתבה לעניין זה:

לפי ההלכה הקיימת, החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד

להגשת ערעור היא 'החלטה אחרת' שהדרך לערער עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות לערער... יתכן כי סיווג החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד כהחלטה אחרת היא בבחינת אנומליה עיונית אשר אינה עולה בקנה אחד עם ההבחנה המקובלת בין פסק דין להחלטה אחרת. גם אם כך הדבר, ואיני מביעה עמדה בעניין זה, ברי שהבקשה שלפני אינה המקום המתאים להרהר אחרי הלכה מוש רשת זו (ע"א 2361/06 פייסל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.7.2006)).

ראו גם החלטתי בע"א 6198/09 ברדה נ' פקיד שומה חדרה (לא פורסם, 28.10.2010).

הדברים יפים אף למקרה שלפניי, ובהתאם להלכה הנוהגת אין עומדת למערערת זכות ערעור.

עוד יש לציין, כי טענתה של המערערת בדבר התמהמהותו של המשיב בהגשת הבקשה שלפניי, אין בה כדי להכשיר את ההליך שהוגש וליצור זכות ערעור יש-מאין. אין צורך לומר כי האחריות להגשת הליך מתאים מוטלת על המערערת , ואם השקיעה משאבים בהליך הלא נכון הרי בראש ובראשונה עליה לבוא בטרוניה לעצמה ולא למשיב. עם זאת, מכיוון שהבקשה למחיקת הערעור הוגשה זמן לא מבוטל לאחר הגשת הערעור ומתן צו הסיכומים (אם כי זמן רב לפני המועד שנקבע להגשת סיכומי המערערת), תיפסקנה הוצאות למשיב על הצד הנמוך.

הנה כי כן, הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי טעון רשות, ומשהוגש הליך של ערעור בזכות דינו סילוק על-הסף. אציין כי המערערת בחרה שלא להגיש ולוּ בקשה חלופית להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, זאת אף במסגרת התגובה לבקשה למחיקת הערעור. ממילא איני מביע כל עמדה לגבי בקשה כזו, ככל שתוגש בהמשך.

סוף דבר: הערעור נמחק. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪.