ע"א 1609/99 צבי מור נ. בנק הפועלים

1.לבית המשפט העליון הוגשו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' סוקולוב) בת.א. 496/97. בראשון שבהם (ע"א 1609/99) המערערים הם צבי מור ('מור') ואברהם יצחק פרין ('פרין') והמשיבים הם בנק הפועלים בע"מ ('הבנק') וחברת מפעלים ימיים השקעות בע"מ ('החברה'). בשני שבהם (ע"א 1722/99) מערערת החברה נגד הבנק ונגד שלושה משיבים פורמליים, כאשר מור ופרין רשומים אף הם כמערערים.

2.לאחר הגשת הערעורים הגישו המבקשים-המערערים בקשה לאיחוד הערעורים, ובהמשך לכך - לביטול סכומי הערבון שבהפקדתם חוייבו, ולמצער - להפחתתם. לטענתם, הואיל ושני הערעורים עוסקים באותם פסקי דין והגשתם הנפרדת נבעה אך מחמת ייצוגם הנפרד, אין הצדקה לכך שכל אחד מהן יחוייב בהפקדת מלוא סכום הערבות. עוד טוענים המבקשים, כי החברה כשלה בעסקיה וכתוצאה מכך נקלעו מנהליה, מור ופרין, לקשיים כלכליים. בנוסף הם טוענים כי חובה של החברה מובטח בערבות מדינה וכי חלקם של מור ופרין בחוב הוא כרבע מחובה של החברה.

3.המשיב אינו מתנגד לבקשת האיחוד, אך טוען כי אין באיחוד המוצע כדי לבטל את ההבדל הבסיסי בין הערעורים, שכן כל אחד מן הערעורים מבוסס על מסכת עובדתית ומשפטית נפרדת. בהתייחסו לטענתם של מור ופרין בדבר מצבם הכלכלי הקשה מציין המשיב, כי פרין לא הגיש כלל תצהיר מטעמו בעניין זה (בא כוחו הודיע בשמו, כי עקב עיסוקו בדיג לא התאפשר לו לחתום על תצהיר), וכי מור הגיש מידע חלקי ובלתי עדכני, שאף ממנו ניתן להסיק, כי בבעלותו בית מגורים שתשלום המשכנתא בעבורו עומד על כ- 4,000 ש"ח לחודש. בהתייחסו לסיכויי הערעור, טוען המשיב, כי המבקשים לא פרטו דבר לעניין זה, וכי הסתמכותם על ערבות המדינה אינה ממין העניין, שכן מימושה של ערבות זו מותנה במיצוי ההליכים נגד המבקשים.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, החלטתי להפחית, במידת מה, את סכום הערבויות אותן יחוייבו המבקשים להפקיד. כעולה מעיון בשני הערעורים, מידת החפיפה ביניהם היא רבה וטענות רבות משותפות לשניהם. אי לכך, אין לומר, כי הערבון שהפקדתו נדרש הוא כפל הערבון הנדרש בתיק אחד. עם זאת, נוכח היקפם הכספי של התיקים ( על פי הפסיקתא מחוייבת החברה בתשלום כארבעה וחצי מיליון ש"ח, כערכם ב - 15.4.97, בצירוף ריבית ואילו מור ופרין מחוייבים בתשלום של כמליון ומאתיים חמישים אלף ש"ח, כערכם ב - 15.4.97 בצירוף ריבית), ונוכח ההבדלים הקיימים בין הערעורים, הגעתי לכלל מסקנה, כי גם בהתחשב בחפיפה הקיימת אין מקום להפחתת הערבון הנדרש המצטבר לפחות משלושים אלף ש"ח. בהתחשב במידע החלקי והחסר אודות מצבם הכלכלי של מור ופרין (ובהיעדר כל טענה ממשית בדבר מצבה של החברה) לא מצאתי צורך להידרש לסוגיית סיכוייהם של הערעורים. שכן פטור מערבון או הפחתתו יינתנו רק בהתקיימם של שני אלה. (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383).

החברה תפקיד ערבון בסך 15,000 ש"ח ומור ופרין יפקידו אף הם ערבון בסכום זה, כל זאת תוך שלושים ימים ממועד המצאתה של החלטתי זו. סוגיית איחוד הדיון בערעורים תידון לאחר הפקדת הערבון.