ע"א 1612/99 יוסף כהן נ. מדינת ישראל- אגף המכס והמע"מ

בפני בקשה שהוגשה במקורה כבקשה לפטור מערבון ובמהלך הדיון בה שונתה מהותה וכעת המבוקש הוא המרת חיובו של המבקש בהפקדת ערובה בחיוב להפקיד את ערבותם של צדדים שלישיים.

1.המבקש ניהל נגריה. בבדיקה של ספרי החשבונות שלו על ידי פקחי המשיב, נמצאו חשבוניות על רכישת חומרי גלם שלא נרשמו בספרי המבקש. עקב כך פסל מנהל מס ערך מוסף את ספריו של המבקש, הטיל עליו קנס ושם אותו לפי מיטב השפיטה, על ידי הוספת רווח גולמי של 132% לחשבוניות הקניה שלא נרשמו בספרים. המבקש השיג על קביעה זו ומשנדחתה השגתו - ערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי (כב' השופט גלעד גלעדי) קיבל באופן חלקי את הערעור, הותיר את פסילת הספרים על כנה, הפחית את שיעור הרווח הגולמי שהוסף (מ- 132% ל - 74%) , אך סרב לבקשת המבקש, כי סכומי החשבוניות שלא נרשמו יוכרו לצרכי מס תשומות. על כך מערער המבקש.

2.עם הגשת הערעור הודע למבקש, כי עליו להפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח. סמוך לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לפטור מערבון. בבקשתו הראשונה טען, כי הנגריה שניהל סגורה מזה ארבע שנים, כי מאז לא עבד באופן רציף במקום עבודה אחד, ולכל היותר שרד חודשים ספורים במקום עבודה אחד. עוד טען המבקש, כי נכון למועד הגשת הבקשה הוא מובטל מעבודה. הוא גרוש, חולה בסוכרת, אין לו דירה הוא מתגורר בבתי ידידים וקרובי משפחה ונתמך על ידיהם, אין לו נכסים או חסכונות והוא חב כ - 10,000 ש"ח לידידים שתמכו בו בהלוואות.

3.נתבקשה תגובת המשיב. האחרון התנגד לבקשה. לעניין זה ציין, כי המבקש לא שילם עד כה את ההוצאות בהן חוייב בבית המשפט המחוזי (בסך 3,000 ש"ח), כי לא ביצע גם את גוף פסק הדין המחייבו בתשלום לרשויות המס, כי סיכויי ערעורו נמוכים, משום שפסק הדין נשוא הערעור נסמך על פסיקתו של בית המשפט העליון בע"א 6/83 שכטמן נ' פקיד שומה גוש דן , פ"ד לט (2) 698. לגוף הבקשה, טען המשיב, כי הבקשה לוקה בהיעדר פירוט, לא צורפו לה מסמכים כלשהם המאמתים את הטענות הנטענות בה ולא נמסר כל מידע אודות בני משפחתו (לרבות ילדיו הבגירים) ויכולתם לסייע לו בגיוס כספי הערבות.

4.המבקש ביקש להגיש על תגובת המשיב. ניתנה לו רשות לעשות כן, תוך מתן אפשרות למשיב לשוב ולהגיב. בתגובתו טען המבקש, כי סיכויי ערעורו טובים לכאורה (בהסתמך על ע"א 401/82 מדינת ישראל אגף המכס נ' סמיר אלפתל , פ"ד לט (2) 547). בהתייחסו למצבו האישי, טען המבקש, כי יצא ידי חובת הפירוט בתצהירו. כמו-כן צירף המבקש תלושי משכורת מן החודשים 10-11/96 וכן אישור של בתו, לפיו המבקש חי בביתה מעת לעת ונתמך על ידה. עוד טען המבקש, כי המשיב הוא זה שבידיו מלוא המידע אודות מצבו הכלכלי של המבקש, כי יחסי הכוחות בין הצדדים, כמו גם אופי ההליך, מצדיקים הקלה עמו וכי סכום ההוצאות הנמוך שנפסק לחובתו בבית המשפט המחוזי מצדיק אף הוא הקלה עמו.

5.בטרם הומצאה תגובת המשיב לתגובת המבקש שב המבקש ופנה בבקשה נוספת, בה הציע כי ארבעת ילדיו יערבו להוצאות המשיב בסך כולל של 15,200 ש"ח. לבקשתו זו צרף תצהיר נוסף, לפיו החל לעבוד בשכר חודשי של כ - 2,800 ש"ח לחודש וכן תלושי משכורת של ארבעת ילדיו הבגירים. כמו כן צירף המבקש אישור על כך שסכום ההוצאות בו חוייב נפרס לשמונה תשלומים, נוכח מצבו.

6.בשלב זה הגיב המשיב לתגובותיו של המבקש. לגירסת המשיב, אין גם בטיעוניו הנוספים של המבקש כדי לפטור אותו מחובתו לערוב להוצאות המשיב. אדרבא - מבקשתו האחרונה עולה, כי ילדיו משתכרים למחייתם והוא יכול להיעזר בהם לשם גיוס כספי הערבון. הוא עצמו עובד כעת ומשתכר והאסמכתא עליה הוא מסמך שוקלת לחובתו דוקא.

7.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה באופן חלקי. כלל הוא, כי על מי שמבקש פטור או הקלה בהפקדת ערבון מוטלת החובה להיכבד ולפרט את כל הנתונים הנוגעים בדבר - לרבות הכנסתו, נכסיו, יכולתם של בני משפחתו הקרובה וידידיו לתמוך בו - וכל נתון רלוונטי אחר (וראו, לדוגמא: ע"א 4752/97 ניביט מערכות בע"מ

נ' בנק הפועלים , לא פורסם; ע"א 6109/98 יעקב הראל, ד"ר נ'

חברת י. שטרן ושות' בע"מ , לא פורסם; רע"א 4895/98 אברהם נח

נ' זיוה נח , לא פורסם). המבקש לא עשה כן, הגם שעמדו לרשותו שלוש הזדמנויות לשם כך. גם עתה מצוי בידינו מידע חלקי ביותר. לא הומצא כל תיעוד ממשי לגבי המבקש עצמו (דוגמת אישורים רפואיים על מצבו, אישורים מן המוסד לביטוח לאומי על הכרה במצבו ועל תשלום קיצבאות, אישורים על הכנסות בשנים הרלוונטיות) או לגבי ילדיו: לא הובהר מדוע יכולים הללו לערוב לו בסכום של 15,200 ש"ח (וכיצד נקבע סכום זה) ולא לשאת בגיוס הערבות הנדרשת. לא הומצאו פרטים ממשיים אודות הכנסותיהם ולא הומצאו כל פרטים אודות מצבם הכלכלי. המבקש לא הצביע גם על אסמכתא משפטית כלשהי שיש בה כדי להצביע על קיום סיכויים ממשיים לערעורו (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383) ומטעמים מצטברים אלה, עומדת בעינה חובתו כבעל דין להבטחת הוצאות הצד שכנגד (ולעניין זה מהווה המשיב בעל דין לכל דבר ועניין ואין זכותו נפגמת עקב היותו אורגן של המדינה). עם זאת, הואיל והיקפו של הערעור הוא מצומצם ביותר ומן השאלות שעמדו בפני בית המשפט המחוזי נותרה רק שאלת זכות המבקש לנכות מס תשומות בגין חשבוניות שלא נרשמו בספריו, מצאתי לנכון להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על 10,000 ש"ח.

המבקש יפקיד את סכום הערבון תוך ששים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.