ע"א 1634/15 ששון לוי נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את תביעת המבקש בגדרה נטען על ידו כי על המשיב להעניק לו זכויות בחלקה 13 בגוש 30010 בירושלים (להלן: ה חלקה ). נוכח דחיית התביעה פסק בית המשפט קמא כי על המבקש לסלק ידו מהחלקה. המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה ובצדו הוגשה גם הבקשה דנא, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. המשיב הגיב לבקשה.

2.

בתמצית יצוין, כי למבקש זכויות של דייר מוגן בדירת קרקע במבנה המצוי על חלקה 14, הסמוכה לחלקה. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב לפיה המבקש פלש שלא כדין לחלקה, ואף בנה בתחומה. לא זו אף זו, כבר בשנת 1975 התקבלה תביעת המשיב נגד המבקש ונפסק כי עליו לסלק ידו מהחלקה. הליכי ההוצאה לפועל לאכיפת פסק הדין האמור התנהלו בעצלתיים ופסק הדין לא נאכף. בסופו של דבר, כשנדחו טענות המבקש בלשכת ההוצאה לפועל, הוגשה על ידו התובענה לבית המשפט המחוזי.

3.

בית המשפט (כב' השופט ר' וינוגרד ) דחה את כל טענותיו של המבקש, טענות שנועדו לבסס את זכותו של המבקש להחזיק בחלקה. בית המשפט המחוזי אף ביקר במקום, נוכח אחת הטענות שלפיה הדרך היחידה להגיע לדירת המבקש עוברת בתחום החלקה. גם טענה זו נדחתה, משנמצא שפני הדברים בשטח אינם כפי שנטען על ידי המבקש. תוך התחשבות בגילו המתקדם של המבקש ובנסיבותיו האישיות נמנע בית המשפט לחייב את המבקש בהוצאות. בנוסף, נדחה מועד הפינוי עד ליום 13.4.2015, כאשר בית המשפט הורה לחברת עמידר, המנהלת את הנכס עבור המשיב, ליצור מעבר לדירת המבקש שלא דרך החלקה.

4.

בבקשה נטען, כי מן הראוי לעכב ביצועו של פסק הדין בעיקר נוכח שיקולי מאזן הנוחות, שכן קיימת אפשרות שאם פסק הדין יבוצע, לא ניתן יהיה להחזיר את מצב הדברים לקדמותו. עוד נטען לכך שהפרשה נמשכת שנים רבות ביותר ולפיכך אין כל דחיפות בשינוי המצב עוד בטרם הסתיים הליך הערעור.

המשיב מתנגד לבקשה בהצביעו, בין היתר, על כך שכבר בשנת 1975 ידע המבקש כי עליו לפנות את החלקה, כך שעמד לרשותו זמן ארוך להיערך לפינוי. הודגש, כי אין מדובר בפינוי המערער מדירת מגוריו, אלא משטחים שצורפו שלא כדין לדירה המקורית. אם כי, אף המשיב מכיר בכך שפינוי המבקש מהחלקה עלול ליצור עבורו קשיים בחיי היומיום.

5.

אכן, המשוכה הניצבת בפני המבקש בכל הנוגע לסיכויי הצלחתו בערעור היא גבוהה. לא ניתן שלא להתרשם כי המבקש ניצל, לכאורה, את אזלת היד שגילה המשיב באכיפת פסק הדין שניתן בשנת 1975, ובמהלך השנים הרחיב והעמיק את אחיזתו בחלקה. עם זאת, על יסוד שיקולי מאזן הנוחות ובהתחשב בנסיבותיו של המבקש ובעובדה שסילוק ידו מהחלקה כרוך בהריסת חלקים מדירתו, החלטתי להיענות לבקשה. תרם להחלטה זו גם אופן הילוכו של המשיב שהתמהמה זמן כה ארוך באכיפת זכויותיו.

עם זאת, מן הראוי להתנות את עיכוב הביצוע בתנאי שיבטיח שהמבקש יישא בנזקי המשיב ובהוצאותיו למקרה שהערער יידחה ויתברר שלא היה מקום לעיכוב הביצוע.

6.

על יסוד האמור לעיל אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט קמא עד לסיום הליכי הערעור, בתנאי שעד ליום 21.4.2015 יפקיד המבקש במזכירות בית המשפט כתב התחייבות עצמית לשאת בכל הוצאות המשיב ובכל הנזקים שייגרמו, אם ייגרמו, כתוצאה מעיכוב הביצוע, למקרה שהערעור יידחה או שהעיכוב יסתיים מכל סיבה שהיא. כמו כן יפקיד המבקש בקופת בית המשפט סך של 15,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת האמור לעיל.