ע"א 1692/97 גולדברג אסתר נ. גולדברג בועז

המבקשת והמשיב הם בני-זוג. דירה שרכשו למגוריהם רשומה בבעלותם המשותפת. בגבור הקרע ביניהם נטש המשיב את דירת המגורים ומאז מוחזקת הדירה על-ידי המבקשת. לימים תבע המשיב לפרק את השיתוף בדירת המגורים. לעת ההיא היתה כבר תלויה ועומדת, לפני בית המשפט המחוזי, תביעת המבקשת להבטחת זכויותיה לאיזון המשאבים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני-זוג. היא ביקשה לאחד את הדיון בשתי התובענות, אך הנשיא המלומד של בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה ודן בתביעת המשיב בלבד. בסופו של דיון פסק לקבל תובענה זו והורה על פירוק השיתוף בדירה על דרך מכירתה וחלוקת דמיה, בכפוף להבטחת זכות המדור של המבקשת לפי סעיף 40א לחוק המקרקעין. עד שהגיע הליך זה לסיומו הוקם בית המשפט לענייני משפחה ותובענת המבקשת, שהיתה תלויה לפני בית המשפט המחוזי, הועברה לבית המשפט לענייני משפחה. עתה ביקשה המבקשת לעכב את ביצועו של פסק הדין המורה על פירוק השיתוף עד לסיום הדיון בתובענתה שלה לפני בית המשפט לענייני משפחה. אך גם בקשה זו נדחתה. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין. בערעור מלינה היא, בעיקר, על כך, שבית המשפט המחוזי קיים דיון נפרד בתביעת המשיב לפירוק השיתוף. טענתה היא שבנסיבות העניין היה על בית המשפט המחוזי לדון במכלול הסוגיות הרכושיות התלויות בינה לבין המשיב. זאת יכול לעשות רק אילו נדרש, בגדר הליך מאוחד, גם לתביעתה להבטחת זכויותיה לאיזון המשאבים.

לפניי בקשת המבקשת לעכב את ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור. בינתים, מקווה המבקשת, יסתיים הדיון בתביעתה לפני בית המשפט לענייני משפחה. לה יש עניין שדירת המגורים תישמר ותועבר, בסופו של דבר, לבעלותה הבלבדית. בגדר איזון המשאבים, טוענת היא, יועברו למשיב נכסים שווי-ערך אחרים. אם יבוצע פסק הדין, והדירה תימכר, יתקפחו סיכוייה להגיע לתכלית זו. גם עיקר טעמו של ערעורה יפוג, שכן אם יקבל בית המשפט את עמדתה - שמן הדין היה לדון בשתי התובענות במאוחד - לא יהיה ניתן להחזיר את הגלגל לאחור.

אילו נוכחתי שבני הזוג מצויים לפני מהלך שיוביל, בתוך זמן לא רב, לאיזון משאביהם, נוטה הייתי להיעתר לבקשה. לא משום סיכוייו של הערעור, שבעיניי אינם גדולים, אלא מתוך התחשבות באינטרס של המבקשת להסדר רכושי כולל. אף עליי מקובל שכל אימת שהנסיבות מאפשרות את הדבר, ראוי לדון בפירוק השיתוף בדירתם של בני זוג לא כעניין נפרד אלא במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות ביניהם במחלוקת. דא עקא שלא אלה הם פני הדברים בענייננו. תביעת המבקשת לפני בית המשפט לענייני משפחה אינה לאיזון המשאבים בינה לבין המשיב, אלא להבטחת זכויותיה ברכוש המשותף לקראת איזון משאבים עתידי, ששעתו תגיע רק לאחר פקיעת נישואיהם של בני הזוג; ובענייננו, כלל לא ניתן לשער ולהעריך אם ואימתי יגיעו הנישואים לקיצם. פירודם של בני הזוג נמשך כבר שנים. המשיב טוען - והמבקשת אינה מכחישה - שכל עוד לא תאות המבקשת להתגרש עתידים נישואיהם להימשך עוד ועוד.

בכל הנוגע לחלוקת משאבי הדיור מצויים בני הזוג במצב שהוא נוח להפליא למבקשת ומכביד מאוד על המשיב. דירת מגוריהם המרווחת (קוטג' בן חמישה חדרים) מצויה בחזקתה ומשמשת למגורי המבקשת והבת; בעוד המשיב מסתופף בדירה שכורה בת שני חדרים בה מתגוררים עמו שני הבנים. עיכוב ביצועו של פסק הדין, כבקשת המבקשת, עלול להותיר מצב זה בעינו תקופה לא מבוטלת. בהעדר מחלוקת שהמשיב זכאי לחלקו, בדירה המשותפת, אין למנוע ממנו מימוש פסק הדין שניתן לזכותו.

לפיכך אני דוחה את הבקשה. פשיטא שבטרם תוצע הדירה למכירה מוטל על המשיב להניח את דעת בית המשפט המחוזי, כי נעשה הדרוש להבטחת זכות המדור של המבקשת. הואיל ועל חלקו של המשיב בדירה הוטל עיקול להבטחת זכויות אחרות של המבקשת, יהיה עליו, כמובן, לספק ערובה שוות-ערך אחרת חלף העיקול.

יש להמציא העתקי ההחלטה לבאי כוח הצדדים.