פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
1700/16 - ב'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערערת:
עמותת כספי הצדקה צור באהר
נ ג ד
המשיבים:
1.
ארבאהים סאלם אלטרש
2. טאהא סאלם אלאטרש
3. נאג'ח דאוד אחמד בקיראת
4. לשכת הנהלת נכסי ההקדש המוסלמי בירושלים
5. לשכת רישום המקרקעין בירושלים
6. עיריית ירושלים
בקשה להוצאת מוצג ולהתנות את שמיעת הערעור
בקיום פסק דין
החלטה
1.בפניי בקשה מטעם המשיבים 2-1 להוצאת מוצג מתיק המוצגים שהגישה המערערת (מוצג יד(2)).
המדובר בתרגום של מכתב בשפה הערבית. המכתב הוגש בשפת המקור בערכאה הדיונית (מוצג ת/5 בערכאה קמא, מוצג יד(1) לתיק המוצגים של המערערת) ועל כך אין חולק. המחלוקת היא האם המערערת רשאית לצרף גם תרגום של המכתב.
הצדדים הפנו בבקשה ובתגובה לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי. המשיבים 1-2 הפנו לכך שהמכתב ת/5 הנ"ל הוגש בשלב ההוכחות
"לצורך השוואת החתימות בלבד" (עמוד 20 לפרוטוקול הדיון מיום 16.11.2015), ואילו המערערת הדגישה כי התרגום הוצג ונמסר בשלב הסיכומים לבית המשפט ולבא-כוח המשיבים (בהפנותה לעמוד 35 לפרוטוקול הדיון מיום 3.12.2015). עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי באותו מעמד (בשלב הסיכומים) ציין בא-כוח המערערת בהתייחס לת/5 "אני חושב שלא מסרתי תרגום לת/5, לחברי מסרתי את התרגום". במענה לכך העיר בא-כוח המשיבים 1-2 כי היות ות/5 הוגש להשוואת חתימות בלבד אין משמעות לתרגום, ואילו בא-כוח המערערת טען מנגד כי אם בית המשפט יחליט שהמשיב 1 חתם על המסמך יש משמעות לתרגום ולתוכנו.
בפרוטוקול האמור אין תיעוד להגשת התרגום בפועל לבית המשפט, אולם גם אם הוא אכן הוגש בשלב הסיכומים, כטענת המערערת, אין בכך כדי להועיל לה. זאת שכן הנחת העבודה היא כי מסמך שהוגש לראשונה בשלב הסיכומים בערכאה הדיונית לא התקבל כראיה כדין, אלא אם ניתנה החלטה פוזיטיבית שהתירה את הגשתו. על יסוד הנחה זו וההלכה לפיה בעל דין רשאי לכלול בתיק מוצגיו מסמכים אשר התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית (או התקבלו כראיה על פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור), נקבע בפסיקה כי בעל דין אינו רשאי לכלול בתיק מוצגיו מסמך שהוצג לראשונה בשלב הסיכומים (ראו ע"א 4361/14 סמוחה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (5.2.2015) והאסמכתאות המובאות שם). בענייננו אין בפי המערערת טענה כי בית המשפט קמא התיר את הגשת התרגום בשלב הסיכומים, ועל כן לא נסתרה ההנחה כי אין מדובר בראיה שהוגשה כדין. מכאן המסקנה כי המערערת לא רשאית לכלול את התרגום במסגרת מוצגיה בערכאת הערעור.
שקלתי האם יש מקום "להגמיש" את הכלל האמור בענייננו בהתחשב בכך שמדובר בתרגום של מסמך שהוגש כראיה, אולם היות ועשויה להיות מחלוקת ביחס לתוכן התרגום - ונושא זה לא לובן בערכאה הדיונית - סבורני כי יש להחיל גם במקרה זה את ההלכה עליה עמדתי לעיל.
מסקנתי היא אפוא כי יש להורות על הוצאת מוצג יד(2) מתיק מוצגי המערערת, והמזכירות מתבקשת להוציאו מן התיק ולהשיבו למערערת.
למותר לציין כי אין במסקנה זו כדי למנוע מן המערערת להגיש בקשה להוספת ראיה ביחס לתרגום המכתב המצורף כמוצג יד(1).
2.עוד ביקשו המשיבים 1-2 להתנות את שמיעת הערעור בביצוע פסקי דין שניתנו בעניינם של הצדדים, וביתר דיוק בתשלום הוצאות בהן חויבה המערערת בהליך קודם ובפסק הדין קמא.
למבוקשם זה של המשיבים 1-2 אין עוגן בדין, ואין מקום להתנות דיון בערעור שהוגש בזכות בתשלום הוצאות בהן חויבה המערערת. המשיבים 1-2 ציינו כי הם נוקטים בהליכי הוצאה לפועל, וזהו אכן הנתיב המתאים בו עליהם לילך.
בנסיבות העניין והיות והבקשה התקבלה בחלקה, לא ייעשה צו להוצאות.
ההחלטה תתויק בתיקי השופטים.
ניתנה היום, כ"ב
בניסן התשע"ז (18.4.2017).
ליאת
בנמלך
ר
ש מ ת