ע"א 1731/10 מגדל חברה לביטוח נ. אסף יוגב

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום סך של 2,000,000 ש"ח מתוך הסכום שנפסק לטובת המשיב במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' רזי ) בת.א. 391/06 מיום 19.1.2010, וזאת עד להכרעה בערעור.

1.

המשיב הגיש תביעה נגד המבקשת לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת בתשלום סך של 2,929,203 ש"ח (בניכוי 77% מגמלאות המוסד לביטוח לאומי).

2.

במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב הוכיח שעובר לתאונה הראשונה שכרו הכולל מעבודה הגיע לכדי 12,000 ש"ח ברוטו, לאחר שיערוך וניכוי מס הכנסה, ומשכך קבע בית המשפט המחוזי כי הבסיס החודשי לחישוב הפסדי השכר של המשיב בעתיד הוא 12,000 ש"ח. בהתאם, קבע בית המשפט המחוזי כי הנזק בגין הפסד השתכרותו של המשיב לעבר עומד על סך של 450,000 ש"ח, וכי ההפסד לעתיד עומד על סך של 1,587,870 ש"ח.

3.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום סך של 2,000,000 ש"ח מתוך הסכום שנפסק לטובת המשיב. בהחלטתו מיום 22.2.2010 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר ) על עיכוב ביצוע זמני של תשלום 1,500,000 ש"ח מתוך הסכום שנפסק והורה למשיב להגיש את תגובתו תוך 14 יום. לאחר קבלת תגובת המשיב, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' רזי ) ביום 15.3.2010 כי יעוכב ביצוע תשלום סך של 750,000 ש"ח, בקובעו כי איזון האינטרסים מוביל למסקנה כי יש לעכב ביצוע תשלום סך זה.

ביום 3.3.2010 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וביום 11.4.2010 הוגשה הבקשה שלפניי.

4.

בערעורה טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר העמיד את נכותו התפקודית של המשיב על שיעור של 60%. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי

כאשר העמיד את הבסיס לחישוב הפסדי השכר של המשיב לעבר ולעתיד על סך של 12,000 ש"ח וכי בסיס שכרו החודשי של המשיב עמד על 3,500 ש"ח בלבד. בהקשר זה אף נטען כי טעה בית המשפט המחוזי בפוסקו פיצוי בסך של 450,000 ש"ח בגין הפסד כושר השתכרות לעבר, שכן לא נתן ביטוי לשיעור הנכות הזמנית שנקבעה למשיב בתקופות הרלבנטיות. כן טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט המחוזי באשר לאופן חישוב הפסדי ההשתכרות לעתיד.

5.

במסגרת בקשתה טוענת המבקשת כי החלטות בית המשפט המחוזי בבקשתה לעיכוב ביצוע סותרות, וכי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.3.2010 כלל אינה מנומקת ועל כן "חסרת כל בסיס". עוד טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור שהגישה טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן קיים חשש כי לא תוכל להיפרע מן המשיב היה ותזכה בערעורה. חשש זה מבוסס, לטענת המבקשת, על התקיימותו של המשיב מקצבת נכות כללית ועל עדותו לפיה הוא אינו מתכוון לעבוד. כן מצביעה המבקשת על העובדה כי מדובר בסכום כסף בלתי מבוטל וכי בעבר הוכרז המשיב כפושט רגל, עובדה המלמדת לשיטתה כי המשיב "אינו יודע לכלכל את צעדיו בכל הקשור בכספים". לבסוף טוענת המבקשת כי לא ייגרם למשיב כל נזק מעיכוב ביצוע התשלום עד להכרעה בערעור, שכן המבקשת היא חברת ביטוח בעלת חוסן כלכלי.

6.

המשיב טוען כי ערעורה של המבקשת נסב אך סביב שאלת בסיס שכרו לצורך חישוב הפסדי שכר, וכי הסכום שאינו שנוי במחלוקת עומד על סך של 2,250,000 ש"ח. עוד טוען המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לכושר השתכרותו מבוססת כדבעי על הראיות שהוצגו בפניו ונוכח ההלכה לפיה אין בית המשפט שלערעור מתערב בקביעות מעין אלה אלא במקרים חריגים. כן עומד המשיב על העובדה כי הוא הגיש ערעור שכנגד. עוד טוען המשיב כי

המבקשת לא הוכיחה כי לא תוכל להיפרע מהמשיב במידה וערעורה יתקבל, שכן התצהיר שצורף לבקשתה לא תומך בטענה זו. המבקש מציין בהקשר זה כי אין ללמוד מההכרזה עליו בעבר כפושט רגל דבר לעניין זה, בפרט נוכח העובדה כי ניתן הפטר בגין חובותיו בשנת 2006. כן מציין המבקש כי הוריו בעלי נכס.

7.

לאחר עיון בערעור, בבקשה ובתגובה לה, סבורני כי יש להותיר את החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 15.3.2010 על כנה. כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין [תקנות 466 עד 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. כאשר מדובר בעיכוב ביצוע חיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, אלא אם קיים חשש שאם מבקש עיכוב הביצוע יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 675 (מהדורה עשירית, 2009); עע"ם 126310 ארבל חבר מועצת כפר תבור נ' דולה ראש מועצת כפר תבור (לא פורסם, 17.2.2010)].

8.

בנסיבות העניין ומבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, אני סבור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 15.3.2010 לעכב ביצוע תשלום סך של 750,000 ש"ח מתוך הסכום שנפסק הינה החלטה ראויה. לא מצאתי בבקשה שלפניי טעם של ממש המלמד כי בעיכוב ביצוע סך זה יש משום איזון בלתי ראוי בין האינטרסים הנוגעים בדבר והם אינטרס המשיב ליהנות מפירות זכייתו ואינטרס המבקשת כי יהיה לה מאין להיפרע. אציין כי מעיון בהודעת הערעור עולה כי אף אם ערעורה של המבקשת יתקבל במלואו לא תהא משמעות הדבר כי המשיב יצטרך להחזיר לה סך של 2,000,000 ש"ח - הסכום אותו היא מבקשת לעכב.

9.

סיכומם של דברים: הבקשה נדחית. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 15.3.2010 לפיה יעוכב ביצוע תשלום סך של 750,000 ש"ח מתוך סך הסכום שחויבה המבקשת לשלם תעמוד על כנה עד להכרעה בערעור.

10.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.