ע"א 1791-23 ע"א 1791-23

1.הבקשה שלפניי מוכתרת כבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' אטיאס) בת"א 18093-01-19 מיום 4.1.2023, אך למעשה מדובר בבקשה למתן צו מניעה זמני עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק הדין הנ"ל.

2.המבקש כרת הסכם עם המשיבים, שבמסגרתו רכש מהם מקרקעין. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי המשיבים ביטלו את ההסכם כדין, לאחר שקיבל את גרסתם, שלפיה המבקש לא שילם את התמורה החוזית. המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, ולצדו הבקשה שלפניי, שבמסגרתה עותר המבקש למתן צו האוסר על המשיבים לבצע דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בערעורו.

3.דין הבקשה להידחות.

כידוע, על המבקש מתן סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כשבין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" (ראו, מני רבים, ע"א 4448/22 עמר נ' עמר, פס' 10 (19.1.2023)). המבקש טוען כי סיכויי הערעור "טובים עד מאוד". ואולם, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על קביעתו, כי יש להעדיף את גרסת המשיבים, שלפיה המבקש לא שילם להם את התמורה החוזית. מדובר אפוא בקביעה עובדתית המבוססת על מהימנות עדים, וכידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות מסוג זה. לפיכך, מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד. אשר למאזן הנוחות, המבקש טוען כי אם המשיבים יבחרו למכור את המקרקעין לצד שלישי בטרם הכרעה בערעור, יהיה קשה לקיים את פסק הדין אם ערעורו יתקבל, מאחר ש"חוסנם הכלכלי של המשיבים הנו בספק ולא הוכח יכולת כלכלית". ברם, טענת המבקש בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים נטענה בעלמא וללא ביסוס. המבקש גם לא טען לזיקה מיוחדת למקרקעין. לא הוכח, אפוא, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

4.לנוכח האמור, הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.