ע"א 4448-22 ע"א 4448-22

1.לפניי בקשה למתן סעד זמני, בדמות צו המורה למשיבים להפקיד בקופת בית המשפט 15% מתמורת נכס מקרקעין שמכרה המשיבה 2 (להלן בהתאמה: הנכס והחברה), עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי) בת"א 8001-02-17 מיום 25.4.2022.

רקע

2.בעלה המנוח של המבקשת (להלן: המנוח) החזיק בחייו ב-15% ממניות החברה, וכיום מחזיק אחיו, המשיב 1 (להלן: המשיב), בשאר המניות. משלא הותיר אחריו המנוח צוואה, נקבעו יורשיו לפי דין – המבקשת וארבעת ילדיהם. בהמשך, הסתלקו ארבעת הילדים מהעיזבון לטובת המבקשת; ולאחר מכן, ביחס לשניים מהילדים (להלן: החייבים), נקבע כי הסתלקותם מהעיזבון בטלה, בשל היותם פושטי רגל, מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה).

3.המבקשת, בהיותה בעלת מניות מיעוט בחברה, תבעה את המשיבים בבית המשפט המחוזי בטענה לקיפוח, ועתרה לסעדים שונים להסרתו. כמו כן, המבקשת עתרה לסעד כספי, בטענה, בין היתר, כי נרשמו לחובת המנוח בספרי החשבונות של החברה חובות כוזבים, שכתוצאה מהם, המבקשת לא קיבלה דיבידנדים שהחברה חילקה, אף על פי שהמבקשת הייתה זכאית להם.

4.בפסק דינו מיום 25.4.2022 דחה בית המשפט המחוזי את מרבית טענות המבקשת, אך קיבל את טענתה, שלפיה יש לבטל את אחד החובות שנזקפו לחובת המנוח, בסך 1.9 מיליון ש"ח.

ההליך בבית משפט זה ותמצית טענות הצדדים

5.ביום 30.6.2022 הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, וביום 29.11.2022 הוגשה הבקשה שלפניי, בגדרה כאמור מתבקש בית המשפט ליתן צו המורה למשיבים להפקיד 15% מתמורת הנכס שמכרה החברה.

בבקשה צוין כי ביום 9.10.2022 התקיימה אסיפת בעלי מניות של החברה, שבמסגרתה הוחלט, חרף התנגדות המבקשת, למכור את הנכס הנדון תמורת 12,870,000 ש"ח. לטענת המבקשת, מדובר בנכס המקרקעין היחיד שנותר לחברה, שמצבה הכלכלי כיום – "ירוד". לנוכח האמור, לטענת המבקשת, קיים סיכון שאם יתקבל ערעורה, לא יעלה בידה לממש את פסק הדין. זאת, לנוכח "חשש ממשי" שהמשיב מבקש לרוקן את החבריה מנכסיה. המבקשת מדגישה כי אם ערעורה יתקבל, ייקבע שהיא קופחה, באופן המחייב סעד של היפרדות ורכישת מניות כפויה, וכן ייקבע שיש לבטל סכומים נוספים שנזקפו בספרי החברה לחובת המנוח, בסך של כ-1.5 מיליון ₪. המבקשת מוסיפה כי סיכויי הערעור "גבוהים", וטוענת, בין היתר, כי לא חולקו לה דיבידנדים שהיא הייתה זכאית להם, בשל זקיפת הסכומים הנ"ל לחובת המנוח באופן כוזב; כי החברה התנהלה, בדרכים שונות, באופן המקפח את המבקשת; וכי שגה בית המשפט המחוזי כשאימץ את עדות המשיב, בהיותו לא מהימן.

6.בהחלטתי מיום 30.11.2022 הוריתי למבקשת להבהיר את המקור לבקשתה כי 15% מתמורת הנכס יופקדו בקופת בית המשפט. בהודעת הבהרה מטעמה מיום 6.12.2022 טענה המבקשת כי לגישתה, היא זכאית למלוא המניות שהיו בבעלות המנוח – 15% ממניות החברה; וכי מכל מקום, אף לאחר ביטול הסתלקות החייבים מהעיזבון, אין חולק שהיא בעלת 13.125% ממניות החברה.

7.בתשובת המשיבים לבקשה נטען כי סיכויי הערעור "קלושים במיוחד", בין היתר משום שפסק דינו של בית המשפט המחוזי עובדתי בעיקרו; כי המבקשת הסתירה בבקשתה ששיעור המניות שברשותה נמוך מ-15%; וכי המבקשת כלל לא ביקשה מבית המשפט המחוזי סעד של מכירת מניות כפויה. המשיבים מוסיפים כי הנכס נמכר משיקולים ענייניים; כי היעתרות לבקשה תפגע בחברה, שזקוקה לתמורת המכר לצורך התנהלותה השוטפת; וכי המבקשת לא הציגה בדל ראייה לטענתה בדבר הברחת נכסים. המשיבים מציינים כי הנכס נמכר ביום 20.10.2022 תמורת 11 מיליון ש"ח, לפני מיסים, שהוא סכום גבוה מהערכת שמאי שניתנה בעניינו, וכי נכון למועד כתיבת התשובה התקבל סך של כ-5.5 מיליון ש"ח, שהופקד בחשבון הבנק של החברה.

8.בהחלטתי מיום 1.1.2023 הוריתי למבקשת להבהיר את הבסיס לבקשתה להפקיד סכום כסף בקופת בית המשפט לצורך הבטחת ביצוע פסק הדין בערעור, בהינתן שהערעור אינו כולל סעד כספי קונקרטי; וכן להבהיר מהו הסכום המדויק שמתבקש להפקיד כאמור, בשים לב לסכום התביעה שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, ולסעד שנפסק לטובתה בפסק דינו.

ביום 15.1.2023 הבהירה המבקשת, כי אמנם הערעור אינו כולל סעד כספי קונקרטי, אך לקבלתו תהיה משמעות כספית, משום שבמקרה כזה יבוטלו סכומים שנזקפו לחובתה בספרי החברה בסך של כ-1.5 מיליון ש"ח, ויינתן סעד של רכישת מניות כפויה. עוד הובהר כי מבוקש להפקיד 13.125% מכל תשלום שיועבר לחברה, על חשבון תמורת הנכס, "נטו", ובסך הכל 1,247,135 ש"ח.

דיון והכרעה

9.אקדים ואומר כי לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הרלוונטי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות, בעיקרו של דבר, כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לצד זאת, ניתן לקחת בחשבון במסגרת ההכרעה בבקשה כאמור שיקולים דוגמת תום לבם של הצדדים, שיהוי ומידתיות הסעד המבוקש (ראו, למשל: רע"א 9158/20 זוארץ נ' THE CHURCH MISSIONARY TRUST ASSOCIATION LTD, פס' 6 (21.1.2021); ע"א 1128/19 אייל נ' עו"ד יניב אינסל נאמן, פס' 5 (22.10.2019); תקנות 95 ו-145(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). כפי שאבהיר להלן, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה כאמור.

11.ראשית, אבהיר כי העובדה שהמבקשת מחזיקה בשיעור מסוים ממניות החברה, אינה מקנה לה זכות לקבל שיעור זהה מתמורת הנכס, שקיבלה החברה בעקבות מכירתו, כל עוד תמורה זו לא חולקה כדיבידנד. אם כן, אף לאחר הודעות ההבהרה מטעם המבקשת, אין זה ברור מדוע הסעד המבוקש מושתת על השיעור הנטען של מניות החברה שבבעלות המבקשת.

שנית, המבקשת יצרה מצג בבקשתה, כאילו היא זכאית ל-15% ממניות החברה. אלא שלמעשה, אין ספק כי המבקשת זכאית לשיעור נמוך יותר של מניות, משנפסק – בטרם הוגשה הבקשה דנן – כי הסתלקות החייבים מעיזבון המנוח בטלה (ע"א 6323/19 עמר נ' כונס הנכסים הרשמי (25.10.2022)). יתר על כן, אף על פי שלטענת המבקשת עצמה, כבר ביום 9.10.2022 נודע לה על החלטת החברה למכור את הנכס, הבקשה דנן הוגשה רק ביום 29.11.2022. בנסיבות אלו, קשה לומר כי שיקולי תום לב ושיהוי תומכים בקבלת הבקשה.

12.לגבי סיכויי הערעור איני רואה להכביר מילים, אך אציין כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס, בעיקרו של דבר, על ממצאי עובדה ומהימנות, שכידוע, אין זה מדרכו של בית משפט זה להתערב בהם. על רקע זה, בין היתר, קשה לומר בביטחון כי סיכויי הערעור "גבוהים", כטענת המבקשת.

13.אשר למאזן הנוחות, לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה תיצור חשש ממשי לכך שהמבקשת לא תוכל לממש פסק דין שיינתן לטובתה בערעור.

כמפורט לעיל, המבקשת הבהירה כי הסעד הנדון מבוקש על רקע טענותיה, שלפיה יש לבטל חובות בסך של כ-1.5 מיליון ש"ח, שנזקפו לחובתה בספרי החשבונות של החברה באופן כוזב, כך שנמנעו ממנה דיבידנדים שהגיעו לה בדין. עם זאת, עיון בכתב התביעה מגלה כי בשל טענות אלו, המבקשת עתרה לסעד כספי בסך 1,312,500 ש"ח. כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל אחת מטענותיה בהקשר זה, וביטל זקיפת סכום לחובתה בסך של 1.9 מיליון ש"ח. אף על פי שסכום זה גבוה מהסכום שהמבקשת עתרה לו, כאמור, בכתב התביעה בהקשר זה, ולמרות החלטתי מיום 1.1.2023 בדבר הצורך בביאור הסוגיה – המבקשת לא הבהירה כיצד הסכום שמבוקש להפקיד בקופת בית המשפט, מתיישב עם סכום התביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי ולסעד שנפסק לטובתה בפסק דינו.

אמנם, המבקשת טוענת כי הסעד הזמני נחוץ גם למקרה שבו ייקבע בפסק הדין בערעור כי המבקשת קופחה, וייפסק לטובתה סעד של רכישת מניות כפויה. ואולם, ראשית, המבקשת לא עתרה במפורש לסעד זה לפני בית המשפט המחוזי, באופן שמקשה להשתית את הסעד הזמני על טענה זו. מעבר לכך, משמעות הסעד המבוקש היא שכספי החברה יופקדו בקופת בית המשפט. ואולם, סעד של רכישת מניות כפויה יכול לכלול גם הוראה לבעל מניות לבצע רכישה כאמור (סעיף 191(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999; ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, פס' 85 (1.9.2015)). קשה אפוא לקבוע, על-בסיס הטענה הנדונה, כי הסעד הנדון נחוץ על מנת להבטיח כי פסק דין בערעור, שיינתן לטובת המבקשת, יהיה בר-מימוש.

14.בשים לב לכל האמור לעיל, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ובקשתה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח.

ש ו פ ט ת

_________________________

22044480_R09.docx גא

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il