ע"א 1841-23 ע"א 1841-23

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט י' שפסר) מיום 1.1.2023 בת"א 62507-05-19 (להלן: פסק הדין), במסגרתו נקבע כי על המבקשת, עיריית פתח תקווה (להלן: העירייה), לרכוש מאת המשיבות 5-4, רשות מקרקעי ישראל וקק"ל, זכויות חכירה מהוונות במגרשים בהם מחזיקים המשיבים 3-1, בעבור משיבים אלו. כמו כן, בית משפט קמא חייב את העירייה בתשלום הוצאות לטובת המשיבים 3-1 בסך של 50,000 ש"ח, וחייב את המשיבים 3-1 בתשלום הוצאות לטובת המשיבות 5-4 בסך של 15,000 ש"ח.

בתגובה לבקשה, המשיבים 3-1 הבהירו כי לאור הערעור שהגישו אף הם על פסק הדין הם אינם מתנגדים לעיכוב ביצועו, אך זאת למעט חיוב ההוצאות אשר הושת על העירייה במסגרתו. המשיבות 5-4, מצדן, הודיעו כי הן מותירות את ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע לשיקול דעתו של בית המשפט.

כידוע, למעט במקרים חריגים בהם מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המערערת, אין מקום לעיכוב תשלום הוצאות שנפסקו לחובתה בערכאה המבררת (ראו ע"א 1369/23 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (6.3.2023), והאסמכתאות המובאות שם). על רקע זה, ברי כי טענת העירייה שלפיה השבת הכספים שבתשלומם היא חויבה לידיה, במקרה בו היא תזכה בערעור, "תהיה כרוכה בקשיים לא מבוטלים", אשר נטענה ללא כל פירוט וללא כל ביסוס, איננה מצדיקה עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתה (ראו למשל ע"א 7148/17 א. עמית ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' מרקי ברק הרצליה בע"מ, פסקה 18 (29.10.2017)). אף טענת העירייה שעניינה הפגיעה בקופה הציבורית הנלווית לביצוע התשלומים בהם היא חויבה אינה משנה מהמסקנה האמורה, מה גם שסכום ההוצאות בו עסקינן אינו גבוה באופן מיוחד.

נוכח דברים אלו, ובהינתן הודעות המשיבים האמורות, אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין, אך זאת למעט חיובי ההוצאות שנפסקו במסגרתו.

בשולי הדברים יובהר כי בקשת העירייה להוספת תצהיר מטעמה – מתקבלת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.