ע"א 1843/01 גל בנימין נ. דליה גל אלגל

המערער בתיק זה הגיש בקשה להארכת המועד להפקדת ערבון, וביקש להפקידו מיד, בכפוף להארכת המועד. בהחלטה מיום 9.5.01 החלטתי כי המשיבה רשאית להגיב לבקשה. המשיבה הגישה תגובה שעסקה, בראש ובראשונה, בשיבוש שחל ברישום שמה בכותרת ההחלטה. לאחר מכן טענה כי המערער לא העביר אליה את כתב הערעור וכי עורך דינה נפטר. לפיכך ביקשה לדחות את מתן התגובה עד לאחר שימונה לה עורך דין. באשר למועד מינויו של עורך הדין הודיעה כי "העניין בטיפול". עוד הוסיפה כי במידה שמדובר עניין דחוף היא מתנגדת לבקשה.

ביום 3.6.01 החלטתי להיעתר לבקשה, מהנימוקים המפורטים בה ובהתחשב בכך שהמשיבה בחרה שלא להגיב לגופו של עניין.

על כך יצא קיצפה של המשיבה. לטענתה, המנוסחת בלשון שמקומה לא יכירנה בבית המשפט, צריך היה לדחות את הדיון עד לאחר שתקבל את כתב הערעור והבקשה להארכת מועד, ותמנה לעצמה עורך דין חדש.

אינני סבורה כי הצדק עם המשיבה:

החובה להעביר העתקים מכתבי בי-דין לצד שכנגד היא בראש ובראשונה חובתו של בעל הדין המגיש לבית המשפט כתב בי-דין. אולם כאשר מי מבעלי הדין לא עמד בחובה זו, על יתר הצדדים, מיד כשנודע להם הדבר, לפנות אל אותו בעל דין ולדרוש ממנו להמציא להם את המסמך. על הצדדים לדאוג לסיים עניינים מעין אלו ביניהם, ולפנות לבית המשפט רק כאשר כלו כל הקיצין ולא ניתן להגיע לפיתרון בכל דרך אחרת. על כן, בקשתה של המשיבה כי בית המשפט ידאג לניהול העניינים בינה לבין המערער, בלא שנעשה מצידה מאמץ כלשהו לשם כך, אינה מוצדקת.

גם בקשתה של המשיבה להמתין עד שתמנה לעצמה עורך דין אחר, בלי לתחום את פרק הזמן הדרוש לכך או לפרט את הצעדים שנקטה לשם כך, אינה סבירה. פטירתו של עורך הדין המנוח ארעה כבר בחודש מאי. עם כל הצער על פטירתו, לא ניתן לעכב ללא מועד את המשך הדיון.

סיכומו של דבר, המבקשת בחרה בתגובתה למקד חלק ניכר מתגובתה, בטעות הסופר שנפלה באופן רישום שמה בתיק בית המשפט. נושא שלכל הדעות אינו מהותי ואינו נוגע לגופו של עניין. המבקשת בתגובתה לא תיארה מאמץ, ולו הקטן ביותר, שנעשה מצידה, על מנת לקבל את המסמכים בהם מדובר ולדאוג לכך שתהא מיוצגת על ידי עורך דין. היא אף הודיעה בתגובתה, אם כי באופן לאקוני, על התנגדותה לבקשה. בנסיבות אלו אינני סבורה שהיה מקום לעכב את מתן ההחלטה עד לקבלת תגובה נוספת מצידה.

הבקשה למתן הוראות נדחית בשלב זה, כיון שהמערערת לא הראתה כי נעשה ניסיון מצידה לקבל את הבקשה שהוגשה. עם זאת, אין בהחלטה זו כדי לפטור את המערער מחובתו הראשונית, שאינה תלויה בהחלטת בית המשפט, להמציא למשיבה העתק מכל כתב בי-דין המוגש לבית המשפט.