ע"א 1879/16 חיה אזולאי עורכת דין כונסת נכסים של שותפות האחים ח נ. יורשי

כפי שעולה מן ההחלטה אשר ניתנה על ידי כב' הרשם ג' שני ביום 6.4.2016 (להלן: ההחלטה הקודמת ), מהות בקשת הפטור מטעם המערערת הינה להתיר לה להפקיד "הודעת קיזוז" חלף הפקדת עירבון בהליך שבכותרת.

בגדר ההחלטה הקודמת הובהר למערערת כי האפשרות שעניינה המרת העירבון בהודעת קיזוז "שמורה למקרים שבהם קיים חוב וודאי

ש ל המשיב כלפי המערער", וכי "בדרך-כלל אין לקיים בגדרי ההליך המקדמי בפני הרשם בירור לגופן של מחלוקות על אודות קיומו או היעדרו של חוב של המשיב כלפי המערער" [ההדגשה שלי - ג'ל'].

על רקע האמור לעיל, ולאחר שעיינתי עיין היטב בכתבי בי הדין השונים המצויים בתיק, ובכלל זה תשובת המערערת מיום 22.4.2016 ובקשת המשיבים להתיר להם להגיש תגובה לתשובה הקודמת מטעם המערערת - מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.

טענת הקיזוז של המערערת מבוססת על פסק-דין משנת 1972, בגדרו חויב מר זכריה הברי ז"ל, אשר המשיבים הם יורשיו, לשלם סכום כסף מסוים למר שם טוב חבשוש ז"ל (ולחברה מסוימת שהייתה מצויה בבעלותו הבלעדית). ודוק: החיוב בפסק הדין הינו לטובת מר חבשוש ז"ל עצמו, ולא לטובת השותפות אשר המערערת משמשת ככונסת נכסים שלה. המערערת אמנם טוענת כי כיום השותפות היא היא הזכאית לקבלת הסכום האמור, וזאת בין היתר על בסיס פסיקתא משנת 1977 אשר בגדרה נקבע כי מר חבשוש ז"ל והחברה משמשים כנאמנים של השותפות. ואולם לא הובא לידיעתי דבר קיומה של החלטה שיפוטית הקובעת באופן מפורש את זכאותה של השותפות לסכום הכספי המדובר, ולא למותר לציין כי גם בפסק הדין מושא הערעור - מיום 5.1.2016 - אין לעמדה זו ביטוי כלשהו. בנסיבות אלה, ומשהמשיבים מתנגדים לעמדה זו וטוענים כי הזכאות לסכום שנפסק נתונה ליורשי חבשוש ז"ל - אין בידי לקבוע, במסגרת זו של בקשה למתן הודעת קיזוז חלף הפקדת עירבון, כי קיים חוב וודאי של המשיבים כלפי המערערת.

התוצאה היא כי הבקשה למתן הודעת קיזוז נדחית. משהמערערת לא הניחה תשתית עובדתית וראייתית כלשהי לעניין יכולתה הכלכלית של השותפות, ברי כי לא מתקיימים התנאים למתן פטור מהפקדת עירבון. עם זאת, בשים לב לכלל נסיבות העניין ובהן מהות ההליך, היקפו, וסכום ההוצאות הנמוך אשר נפסק על ידי הערכאה הדיונית - רואה אני להעמיד את העירבון על סכום מתון (יחסית לסכומים הנוהגים בבית משפט זה) של 13,000 ₪. עירבון בסכום האמור יופקד תוך 20 ימים מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה כמקובל.