ע"א 1953/21 גלעד מצבות בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' דנינו ) מיום 17.1.2021 שניתן בת"א 55817-10-15 (להלן: פסק הדין ) עד להכרעה בערעור על פסק הדין. במסגרת פסק הדין נדחתה תביעת המבקשת, חברה לייצור מצבות אבן ושיש למתן סעד הצהרתי לפיו היא בעלת זכויות בחלק מהמקרקעין הידועים כגוש 471 חלקה 9 המצויים בעיר אשדוד (להלן: המקרקעין ). בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה שכנגד שהגישה המשיבה, רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות ) לפינוי המבקשת מהמקרקעין ולתשלום דמי שימוש.

עיכוב הביצוע מבוקש ביחס לתשלום דמי השימוש המוסכמים שנפסקו בפסק הדין החלקי (להלן: הסעד הכספי ) ולפינוי המבקשת מהמקרקעין (להלן: סעד הפינוי ).

הרקע לבקשה

1.

כמפורט בפסק הדין, החל מתחילת שנות ה-60, נעשה שימוש בחלק מהמקרקעין למטרת 'מפעל מצבות'. השימוש במקרקעין נעשה בתחילה על ידי סלים ניסים ז"ל ובהמשך על ידי בנו נחום ניסים ז"ל (להלן: המנוחים ). משנת 1989 ועד שנת 1996 נחתמו הסכמי הרשאה קצרי מועד בין הרשות לבין מי מהמנוחים למטרת "מפעל זמני למצבות", וזאת על בסיס היתר לשימוש חורג לאור ייעוד המקרקעין שהוגדרו כ"שטח ציבורי פתוח". הסכם ההרשאה האחרון בין הרשות לבין המנוח נחום נחתם בשנת 1995 לתקופה של 12 חודשים. ממועד זה לא נחתמו הסכמים נוספים בין הרשות לבין המנוחים או בין הרשות למבקשת. המבקשת קיבלה את המקרקעין לידיה מהמנוח נחום והיא נמצאת במקרקעין החל משנת 2006. בשנת 2012, התברר לרשות כי המבקשת פלשה למקרקעין שלא כדין. משכך, הרשות דרשה את סילוק ידה של המבקשת מהמקרקעין.

2.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 20.10.2020, הגיעו המבקשת והרשות להסכמה כי יינתן פסק דין חלקי לפיו – ככל שייקבע כי למבקשת אין זכויות במקרקעין וכי הרשות זכאית לקבל פסק דין לפינוי המקרקעין – המבקשת תחויב לשלם דמי שימוש בסך 170,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.10.2016 ועד למועד התשלום בפועל. בהתאם לכך, ניתן פסק דין חלקי שנתן תוקף להסכמה זו ואשר קבע כי התשלום יבוצע תוך 90 ימים ממתן פסק הדין בעניין זכויות המבקשת במקרקעין (כלומר, עד ליום 11.5.2021).

3.

פסק הדין שניתן דחה את טענות המבקשת וקבע כי אין יסוד לטענותיה בדבר זכויות קנייניות כלשהן במקרקעין. נקבע כי המבקשת מחזיקה במקרקעין שלא כדין במשך שנים רבות, החל משנת 2006. משכך, נקבע כי על המבקשת לסלק ידה מהמקרקעין עד ליום 30.6.2021.

4.

המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק הדין ואליו צירפה את הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי.

טענות הצדדים

5.

המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה מאחר שמדובר בפינוי מפעל קיים אשר פועל על המקרקעין עשרות שנים. המפעל הוקם כדין, קיבל היתרים ואף נחתמו בעבר הסכמי הרשאה עם הרשות. פינוי המפעל והריסתו יביאו לנזק בלתי הפיך מאחר שאם המבקשת תזכה בערעור, היא לא תוכל להשיב את המפעל לפעילות. הלכה למעשה, פינוי המפעל יביא לסגירתו. המבקשת אף טוענת כי ייגרם נזק ללקוחותיה, באשר שירותיה חיוניים. מנגד, נזקה של הרשות הוא כספי בדמות דמי שימוש, אשר ניתן לגבות אותם מהמבקשת. הסכמת המבקשת בפסק הדין החלקי ניתנה בכפוף לקיומו של פסק דין חלוט. לעניין סיכויי הערעור, לטענת המבקשת, נפלו בפסק הדין שגגות רבות, כשעיקרן בטענות המבקשת כי "נעלם" סיכום דיון מתיק המינהל וכי פסק הדין התעלם ממסמך מהותי זה. עוד טוענת המבקשת כי פסק הדין מתעלם מראיות רבות שהציגה המבקשת ומהראיות המצביעות על קיומה של הבטחה שלטונית שניתנה למבקשת. כמו כן, לטענתה, פסק הדין מתעלם מכך שייעוד המקרקעין שונה ושתוואי של כביש הוסט רק משום שהמפעל מצוי על המקרקעין וזאת לצורך הסדרת המפעל.

6.

עמדת הרשות בתשובתה היא כי יש לדחות את הבקשה לאור סיכויי הערעור הקלושים ולאור מאזן הנוחות אשר אינו נוטה לכיוון המבקשת. בנוסף, יש אינטרס ציבורי התומך בפינוי. הרשות מדגישה כי הבקשה לעיכוב הסעד הכספי מנוגדת להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף בפסק הדין החלקי. הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בחלוף למעלה מתשעים ימים ממועד פסק הדין, כלומר לאחר המועד שבו היה על המבקשת, לפי הסכמתה, לשלם את דמי השימוש. כבר מטעם זה אין להיעתר לבקשה ולו לחלק הנוגע לעיכוב ביצוע הסעד הכספי. עוד נטען כי אין חשש כי כספים ששולמו למדינה לא יוחזרו. לעניין סעד הפינוי, הרשות סבורה כי המבקשת לא הראתה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. בהינתן כי עיסוקה הבלעדי של המבקשת הוא ייצור מצבות לבתי עלמין, העתקת פעילות המבקשת מהמקרקעין ואף החזרתה אם הערעור יתקבל, לא תהא כרוכה בקושי. לכן, מאזן הנוחות נוטה במובהק לעבר האינטרס הציבורי אשר תומך בפינוי המקרקעין במועד שנקבע. לעניין סיכויי ההליך, הרשות טוענת כי פסק הדין מבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות שעלו במובהק ממסכת הראיות. ככלל, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, ולכן סיכויי הערעור קלושים. על סמך קביעות אלה, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשת לזכויות קנייניות במקרקעין, לחזקה מכוח שנים ולקיום הבטחה שלטונית כלפי המבקשת או כלפי המנוחים.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

בעל דין אשר זכה במשפטו זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר פסק הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו (ראו, למשל: רע"א 7759/19 רשות מקרקעי ישראל נ' נסרה , פסקה 9 וההפניות שם (31.12.2019) ). על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין להוכיח קיומם של סיכויים טובים לקבלת הערעור וכן ש'מאזן הנוחות' נוטה לטובתו, במובן זה שאם תדחה בקשתו יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל. מקובל ליתן מעמד בכורה לשיקול "מאזן הנוחות".

8.

על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות בעניין, לא השתכנעתי שסיכויי הערעור גבוהים. בנסיבות המקרה, להתרשמותי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, ככל שמדובר בסעד הפינוי. בשעה שמדובר בפינוי מקרקעין או הריסת דירה, הנטייה היא לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור, זאת בשל הקושי בהשבת המצב לקדמותו במידה שיתקבל הערעור (ראו: ע"א 8096/18 דניאלי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב , פס' 8 (5.12.2018) ). בנסיבות ענייננו, נראה כי מימוש פסק הדין, המורה לפנות את המבקשת מהנכס שבו היא מפעילה מפעל לייצור מצבות במשך שנים רבות, עלול ליצור תוצאה בלתי הפיכה עבורה, אשר תייתר את הדיון בערעור (השוו: ע"א 3910/01 חלא אהרון נ. נצר זהב בנין והשקעות בע"מ

(24.12.2001)).

9.

לעומת זאת, הלכה פסוקה היא כי כשמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, הנחת המוצא לגביו היא כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך ( ראו, למשל:

ע"א 7673/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' גבעולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ , פסקה 16 (24.1.2013)). לפיכך, מוטל על מבקש עיכוב הביצוע הנטל להוכיח כי המקרה שלו הוא חריג וכי יש חשש ממשי ומבוסס כי לא ניתן יהיה לגבות בחזרה מהזוכה את הכספים שישולמו לו, אם הערעור יתקבל. המבקשת לא עמדה בנטל זה. חזקה על המדינה שתשיב את הכספים למבקשת אם המבקשת תזכה בערעור (ראו, למשל: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1096 (2020)). משכך, בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע הסעד הכספי נדחית.

10.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת בחלקה. ביצוע סעד הפינוי – יעוכב עד להכרעה בערעור .

עיכוב הביצוע מותנה בכך שהמבקשת תפקיד תוך שבוע סכום של 50,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית, בקופת בית המשפט להבטחת נזקי הרשות.

ביצוע רכיב פסק הדין בנוגע לסעד הכספי – אינו מעוכב.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.