ע"א 196/06 הודיה רובינשטיין נ. ג'נרלי אסיקורציוני אס.פי.אי

1.בהליך שבכותרת התעוררה שאלת הדרך הראויה להשיג על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (השופט ש' ברוך) במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לביטול החלטה למחיקת התביעה עקב העדר התייצבותו של ב"כ המערערת. בהחלטתי מיום 9.2.06 קבעתי כי על פני הדברים דין הערעור להימחק מהמרשם, שכן הדרך להשיג על החלטת רשם היא על ידי הגשת ערעור לבית המשפט בו הוא מכהן. יחד עם זאת, אפשרתי למערערת להציג את עמדתה בנדון.

2.בתגובתה טוענת המערערת כי ההליך הוגש כדין. המערערת תומכת את טענתה על שני אדנים. ראשית, טענתה היא כי החלטת הרשם הינה בגדר פסק דין, שכן ההחלטה "סגרה את התיק". לפיכך, לפי הנטען, הדרך להשיג עליה היא בהגשת ערעור לבית משפט זה. שנית, לטענתה, למרות שהבקשה נחתמה על ידי השופט ש' ברוך בתוארו כרשם בית המשפט המחוזי, מהותית, הוא דן בבקשה כשופט ולפיכך יש לראותה כאילו נתנה על ידי שופט. כך נטען, שכן ההחלטה בעניין מחיקת התביעה נתנה במהלך קדם משפט אשר על פי הדין אמור להתנהל לפני שופט ולא לפני רשם.

3.כפי שציינתי בהחלטתי מיום 9.2.06, על פי ההלכה הקיימת, החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד היא בגדר "החלטה אחרת" (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

(מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 770; ע"א 215/91 אגתן בע"מ נ' לים בע"מ , פ"ד מח(2) 43; ע"א 8577/03 עירית כפ"ס נ' מפעל הביוב מי קולחין בע"מ , דינים עליון, כרך סו, 56). נותר אפוא לדון בטענה לפיה כבוד השופט ש' ברוך נתן את החלטתו בכובעו כשופט ולא כרשם. עותק ההחלטה שצורפה לערער אינו חתום ולא מוטבע על גבו חותמת. יחד עם זאת, מתחת למקום בו היתה אמורה להופיע חתימה וחותמת הודפס בבירור "ברוך שמואל רשם". המערערת אינה טוענת כי בהחלטה החתומה מופיעות חתימה וחותמת המורות אחרת. טענתה היא, כאמור, שיש להסיק שהשופט ש' ברוך נתן את ההחלטה בכשירותו כשופט מכך שההחלטה נתנה במהלך קדם משפט. אין בידי לקבל טענה זו. לצורך דחיית הטענה, די בכך שלפי העותק שצורף לערעור, ההחלטה נתנה על ידי כבוד השופט ש' ברוך בכשירותו כרשם. הוא היה מוסמך לחתום עליה בכשירותו זו ולו בשל כך שתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסמיכה רשם לבטל החלטה אשר נתנה על ידו. כוחה של תקנה זו יפה לענייננו, שכן אף את פסק הדין אשר ביטל את התביעה עקב העדר התייצבות מטעם המערערת נתן השופט ש' ברוך בכשירותו כרשם. למעלה מהנדרש אוסיף, כי תקנה 140 לתקנות, הדנה בקדם משפט, מסמיכה רשם שהוא שופט לדון בקדם משפט. ברי שאף רשם-שופט אשר אינו מכהן בפועל כשופט בערכאה בו הוא משמש רשם, מוסמך לנהל קדם משפט והחלטותיו ניתנות בכשירותו כרשם של בית המשפט ולא כשופט (שכן אין הוא מכהן כשופט בערכאה הרלבנטית). כאשר מדובר ברשם שהוא שופט בפועל באותה ערכאה, השאלה שיש לבחון היא האם הוא ניהל את קדם המשפט בסמכותו כרשם-שופט או בסמכותו כשופט בפועל. אם שופט בעל "סמכות כפולה" ניהל את קדם הדיון בכשירותו כרשם-שופט, ולא בכשירותו כשופט בפועל, הדרך להשיג על החלטותיו היא כדרך שמשיגים על החלטות רשם-שופט שאינו מכהן כשופט בפועל באותה ערכאה, קרי, בדרך שמשיגים על החלטות רשם. כאמור, במקרה דנן, לפי ההחלטה שצורפה לערעור, השופט ש' ברוך פעל בכשירותו כרשם-שופט עת ניהל את קדם המשפט ולא בכשירותו כשופט בפועל ולפיכך הדרך לערער על החלטותיו היא כדרך שמערערים על החלטת רשם.

התוצאה היא, כי עסקינן ב"החלטה אחרת". של רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ולפיכך, השגת המערערת על החלטתו דינה להתברר כערעור לפני אותו בית משפט. אשר לבקשתה של המערערת ליתן למבקשת ארכה להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, בשים לב לכך שהערעור לא הוגש במועד הקבוע בדין להגשת ערעור על החלטת רשם, מן הראוי שהבקשה תידון לפני בית המשפט המחוזי. במצב דברים זה, ההליך שבכותרת יימחק מהמרשם.