ע"א 1975/11 ברוך משה ויזל ואח' נ. מוסדות ויז'ניץ "אמרי חיים"

1.

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט סולברג בת.א. 7384/05) וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש.

המשיבה הגישה תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים למחיקת הערות אזהרה שנרשמו לטובת חלק מהמבקשים ותחת זאת ביקשה לרשום את המקרקעין המצויים ברחוב אביתר הכהן 9 בירושלים על שמה. לאחר שמיעת ראיות החליט בית המשפט לקבל את התביעה ולרשום את הנכס על שם המשיבה וכן הורה למבקשים לסלק את ידם מהמקרקעין וזאת בתוך 90 יום. על פסק הדין הוגש ערעור יחד עם הבקשה שלפניי.

2.

לטענת המבקשים טעה בית המשפט משקיבל את התביעה הואיל ופעולת העברת הנכס במתנה כלל לא דווחה לרשויות הרלוונטיות ואין לה זכר בדוחות המשיבה. המקרקעין בפועל נרשמו כבר בשנת 82 על שם המנוח יהושע ויזל ז"ל וללא כל הסתייגות מטעם המשיבה. התביעה אף הוגשה בשיהוי של עשרות שנים בעוד המשיבה מודעת לכך שאין לה זכויות בנכס. השיהוי אף גרם לנזק ראייתי למבקשים ואף בשל כך היה מקום לדחיית התובענה. בית המשפט הסתמך על מסמך (ת/1) המעיד על בעלות המשיבה על הנכס. לגישת המבקשים הואיל ומסמך זה אינו מקורי ומדובר בצילום שייתכן שנעשו בו שינויים, לא היה מקום לקבל ראיה זו שאינה קבילה. באשר למאזן הנוחות נטען כי אם המשיבה תבצע את פסק הדין יעמדו המבקשים בפני שוקת שבורה וימצאו את עצמם ללא קורת גג, בית הכנסת בו הם מתפללים עשרות שנים ייהרס, יבוטלו לימודי התורה במקום וחפציהם יושחתו. לעומת זאת למשיבה שהשתהתה עשרות שנים במימוש זכויותיה ייגרם שיהוי קצר נוסף עד למצוי הליך הערעור.

מנגד הדגישה המשיבה שבית המשפט המחוזי עיכב באופן חלקי את פסק דינו ונקבע כי הרישום במקרקעין על שם המשיבה יעוכב והמבקשת 3, בעלה וילדיה הבלתי נשואים יוכלו להמשיך להתגורר ביחידת המגורים שבקומה הראשונה. חלקים מפסק הדין כבר בוצעו בפועל, כך למשל שלמו המבקשים שכר טרחת עו"ד ונמחקו הערות ההזהרה שהיו רשומים לטובת חלק מהם. האיזון שנקבע בבית המשפט המחוזי הוא איזון ראוי. מעבר לכך הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה רק בחלוף שלושה חודשים. נטען כי למעשה הבקשה אינה מלווה בתצהיר. התצהיר שהוגש חתום על ידי עורן דין שפר שהושהה מהלשכה לצמיתות לפני כחמש שנים, כפי שעולה מאשור לשכת עורכי הדין שצורף לתגובה. לגופו של עניין נטען כי המשיבה הגישה תביעה שהתבססה על ת/1 שהוא מסמך משנת 81 שנחתם על ידי חמישה אנשים במעמד פומבי שרבים מהנוכחים בו העידו בבית המשפט. תשובת המשיבה לכך שהמסמך המקורי אינו בידיה הינה זו. שניים מהחותמים העידו על אמיתות הצילום ואנשים רבים נוספים העידו על עצם חתימת המסמך בפומבי וכן על תוכנו של המסמך. בית משפט קמא ביסס את מסקנותיו בראיות בעניין זה. מכאן שהערעור הינו על ממצאים עובדתיים. באשר למאזן הנוחות הודגש כי אי נוחות שתצמח למבקשים כתוצאה מאי שימוש בנכס איננה נזק בלתי הפיך המצדיק את עיכובו. כאמור בית משפט קמא אפשר למבקשת 3 וחלק מבני משפחתה להתגורר בנכס ואילו דירות אחרות משמשות לאחסנת חפצים ישנים אשר אינםן בשימוש, בכל מקרה תמיד ניתן יהא להחזיר את הציוד. פנוי החדרים שאינם משמשים למגורים אינם מצדיקים עיכוב ביצוע. הטענה כי אחד המבקשים צריך את החדר ללימוד תורה אינה מונעת ממנו מלהשתמש בחדר אחד בנכס שברשותו לצורך זה.

3.

פסק דינו של בית משפט המחוזי מנומק ומפורט ומבוסס על ממצאים עובדתיים. עיקר הערעור מתמקד בממצאים העובדתיים ובדבר המשקל שיש ליתן לראיות במשפט. כלל מושרש הוא כי ערכת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אלא במקרים חריגים. בראייה זו סיכויי הערעור אינם נוטים לטובת קבלת הבקשה. באשר למאזן הנוחות בית משפט קמא נתן לכך ביטוי בהחלטתו לעכב את ההחלטה ככל שהיא נוגעת לפגיעה במגורים, נזקים אחרים שנטענו ניתנים לפיצוי כספי ואף אינם בלתי הפיכים. לשון אחרת החלטת עיכוב הביצוע של בית המשפט המחוזי משקללת היטב את האינטרסים של שני הצדדים, נכון למועד זה.

4.

הבקשה נדחית בזאת. בהעדר דיון לפניי אין צו להוצאות.