ע"א 1979/03 קיבוץ בית זרע ועוד 143 אח' נ. ההסתדרות הכללית של העובדים בא"

תביעתם של 150 קיבוצים ומושבים שיתופיים (להלן יחד – הקיבוצים) להחזר מס אחיד ששילמו בשל הפרש שנוצר בשנים 1993-1987 – נדחתה. טענת הקיבוצים, הם המערערים, הייתה כי התשלומים ששילמו הייתה מקדמה בלבד וכי החשבון הסופי היה צריך להערך על פי השומה הסופית של הוצאות המחיה לצורכי הביטוח הלאומי של אותה שנת מס בגינה שולמו המקדמות, וכפי שהסתבר להם זכו להחזר מהמוסד לביטוח לאומי ובהתאמה ביקשו הם החזר מן המשיבים. טענת המערערים התבססה על סעיף 67 לתקנון לשכת המס, בגדרו נקבע כי:

"השכר [של חברי הקיבוצים] החייב במס ייקבע לפי השומה האחרונה המצויה בתוספת עליית מדד יוקר המחייה עד לשנת תשלום המס. לאחר מכן תעשה התאמה עם המאזן וייגבו הפרשים בהתאם לתוצאות הסופיות".

אלא שלמעשה לא נהגו הצדדים לאורך עשרות שנים על פי האמור בתקנון, ולא נערכה כל התחשבנות. התשלומים שולמו על בסיס המקדמות שהקיבוצים שילמו לביטוח הלאומי. משכך, בית המשפט המחוזי מצא על יסוד הראיות שבאו בפניו, כי:

"הצדדים נהגו כך בהסכמה שבהתנהגות (ההדגשה במקור), כי הדבר היה נוח לשני הצדדים: ללשכת המס באשר הדבר הקל על מנגנון הגבייה ועל בניית התקציב של ההסתדרות! לקיבוצים, באשר בשנים בהן עלתה רמת החיים היה נוח להם שהגבייה תתבסס על נתוני העבר".

בערעור כנגד פסק דין זה תוקפים המערערים ממצאיו העובדתיים של בית המשפט. טוענים הם, כי מעולם לא הייתה הסכמה, וכי העדים חברי הקיבוצים שבית המשפט הסתמך על עדויותיהם לא היו בעלי יפוי כוח והקיבוצים לא אישרו הסדר שונה מהתקנון. הם גם לא יכלו לאשר הסכם כזה כי לא ידעו על התקנון. המערערים מוסיפים וטוענים, כי הקיבוצים לא נהנו מאותו הסדר כלל ועיקר ועובדה שקיבלו החזרים מהמוסד לביטוח לאומי.

לא נוכל לקבל טענות אלה. ממצאיו של בית המשפט המחוזי מעוגנים היטב בראיות שבאו בפניו. חוזה על ידי התנהגות נוצר, כלשונו, על דרך התנהגות ואין חולק, כי בפועל במשך עשרות שנים לא נערכה כל התחשבנות. עמדת בית המשפט, כי בנסיבות המקרה ייצגו אותם עדים את הקיבוצים אף אם לא היה בידיהם יפוי כוח פורמלי מקובלת עלינו. אף מובן הוא, וגם זאת ניתן להסיק מהתנהגות הצדדים, כי הסדר הגביהי שירת את האינטרסים של כל המעורבים כאחד. אכן בשנות אינפלציה, שעה שהמדד נסק, ברי כי לקיבוצים היה אינטרס לשלם מס בלא עריכת התחשבנות.

סוף דבר, הערער נדחה. המערערים ישלמו שכר טרחת עורך דין להסתדרות וללשכת המס יחד 25,000 ש"ח ולקופת חולים של ההסתדרות סכום דומה, סך הכל 50,000 ש"ח.