ע"א 20/09 ע"א 20/09

1.

לפניי בקשה למחיקת הערעור שבכותרת על הסף בשל איחור בהגשתו. הערעור מופנה כנגד פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' זילברטל) אשר ניתן ביום 10.11.2008. בפסק-הדין נדחתה תביעתו של המערער להורות, בין היתר, על פינוי המשיבים 2-11 מהדירות שרכשו מהמשיב 1 בחלקת מקרקעין שלמערער זכויות בה. הודעת הערעור הוגשה לבית משפט זה ביום 1.1.2009 . יוער כי בפתח הודעת הערעור נכתב כי פסק-הדין המחוזי הומצא למשרד בא-כוח המערער ביום 20.11.2008, ולפיכך הערעור הוגש במועד החוקי לכך לפי דין.

2.

ביום 31.1.2010 הגישו המשיבים 7, 9 ו- 10 (להלן: המשיבים ) בקשה למחיקת הערעור שבכותרת על הסף - היא הבקשה שלפניי. בבקשתם טענו המשיבים כי התברר להם שפסק-הדין הומצא לבא-כוח המערער, עו"ד ג'נאים, ביום 16.11.2008 ולא ביום 20.11.2008 כנטען על-ידו. לתמיכה בטענתם, צירפו המשיבים אישור מסירה אשר לפי הטענה מופיע באתר הרשות השופטת, ואשר נושא חותמת מתאריך 16.11.2008. המשיבים הוסיפו וטענו כי המערער ידע על מתן פסק-הדין עוד קודם לכן, שכן כבר ביום 11.11.2008 הועברה לתגובתו בקשת המשיבים להחזרת פקדונות מקופת בית המשפט המחוזי בהתבסס על פסק-הדין האמור. בהתחשב בכל אלה, נטען כי תקופת 45 הימים להגשת הערעור תמה ביום 31.12.2008. כאמור, ההליך שבכותרת הוגש ביום 1.1.2009. על-פי הטענה, מאחר וההליך הוגש באיחור, דינו להימחק על הסף.

3.

בתגובה לבקשה שלפניי עמד בא-כוח המערער על כך שפסק-הדין התקבל במשרדו רק ביום 20.11.2008 ולא ביום 16.11.2008 כנטען על-ידי המשיבים, ולפיכך ההליך הוגש במועדו. אשר לאישור המסירה שצרפו המשיבים לבקשתם, טען בא-כוח המערער בתצהיר שהוגש על-ידו אישית כי החתימה על אישור המסירה אינה שלו. בעניין זה צירף בא-כוח המערער דוגמאות לחתימתו אשר לטענתו אינן תואמות את צורת החתימה המופיעה באישור המסירה. בא-כוח המערער הוסיף וטען כי הוא מקפיד להוסיף תאריך חתימה לצד חתימתו על אישורי מסירה, ואילו החתימה המופיעה באישור המסירה הנדון נעדרת תוספת תאריך כאמור באופן המלמד כי לא מדובר בחתימתו. זאת ועוד; בא-כוח המערער פירט בתגובתו פגמים בנוגע לאישור המסירה הנדון ובהם העדר חתימה של המוסר. כטענה חלופית בלבד נטען כי גם אם ייקבע שהיה איחור בהגשת ההליך, יש מקום להאריך את המועד שכן המדובר באיחור זניח של יום אחד בלבד שנבע מטעות בתום-לב; וכי המשיבים לא גיבשו הסתמכות על איחור זה, בין היתר בהתחשב בכך שהמערער הודיע להם בתגובה שהגיש לבית המשפט המחוזי ביום 16.11.2008, כי הוא שוקל לערער על פסק-הדין.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שצורף להם, באתי למסקנה כי דין הבקשה למחיקת הערעור על הסף להידחות. יובהר כי בהתאם לתקנה 402 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 יש למנות את המועד להגשת ערעור על פסק-דין שניתן בהעדר הצדדים, ממועד המצאתו כדין. אמנם, במקרה שלפניי ידע המערער על פסק הדין לכל המאוחר ביום 16.11.2008 - הוא המועד בו הגיש לבית המשפט המחוזי את תגובתו לבקשה להחזר פיקדונות. עם זאת, כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי על דרך הכלל, ידיעת בעל דין אודות קיום פסק דין עובר למועד המצאתו כדין, אינה מעלה ואינה מורידה. במקרה דנן, לא מצאתי כי נתקיימו נסיבות חריגות וקיצוניות של חוסר תום-לב דיוני באופן המצדיק סטייה מ"כלל ההמצאה" (ראו: רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן (לא פורסם, 17.10.2004); בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (לא פורסם, 13.11.2007)).

הנה כי כן, בנסיבות המקרה דנן המועד הרלוונטי ממנו יש לספור את תקופת 45 הימים להגשת ערעור, הוא מועד ההמצאה כדין של פסק-הדין המחוזי. בעניין זה, נתגלתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים – בא-כוח המערער טען כי פסק-הדין הומצא למשרדו ביום 20.11.2008 ולפיכך ההליך הוגש במועדו. מנגד, המשיבים טענו כי מאישור המסירה שצורף לבקשתם עולה כי פסק-הדין הומצא לבא-כוח המערער כבר ביום 16.11.2008 ולפיכך ההליך הוגש באיחור. ייאמר מיד כי עיון באישור המסירה שצרפו המשיבים לבקשתם, מלמד כי רב הנסתר בו על הנגלה. ראשית , אין חתימה של העובד המוסר. שנית , על-פני הדברים, חסרה חותמת דואר על-גבי אישור המסירה. שלישית , לא צוין המועד בו הדואר נמסר למקבלו. יוער כי התאריך המופיע בחותמת המוטבעת על-גבי אישור המסירה – 16.11.2008 – הוא לכאורה המועד בו נשלח הדואר מבית המשפט, אולם לא צוין באישור המסירה התאריך בו הגיע הדואר לידי המקבל. ולבסוף , זהות המקבל אף היא איננה ברורה. בהקשר זה, נוטה אני לקבל את גרסת בא-כוח המערער, אשר נתמכה בתצהיר ערוך כדין ולא נסתרה על-ידי המשיבים, ולפיה החתימה על אישור המסירה איננה שלו, וכי פסק-הדין הומצא למשרדו ביום 20.11.2008 ולפיכך הערעור הוגש במועדו.

5.

מעבר לנדרש אעיר כי אף אילו הייתי מקבלת את גרסת המשיבים לפיה ההליך הוגש באיחור, הרי שבנסיבות העניין היה לכאורה מקום ליתן אורכה עד למועד הגשת הערעור בפועל, וזאת משני טעמים מצטברים: ראשית , המדובר באיחור בן יום אחד בלבד, אשר מנסיבות העניין עולה כי המשיבים לא גיבשו הסתמכות בעטיו. כך במיוחד נוכח העובדה שהמערער העמיד מראש את המשיבים על כוונתו לערער על פסק-הדין. ושנית , הבקשה למחיקת הערעור על הסף הוגשה על-ידי המשיבים 13 חודשים לאחר הגשת ההליך שבכותרת, ולאחר שכבר הוגשו סיכומי המערער בתיק. כל זאת, בלא שהוצג הסבר ממשי לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה. יודגש כי בעמדתי האמורה אין כדי להביע כל עמדה בדבר סיכוייו של ההליך לגופו.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה למחיקת הערעור על הסף נדחית. בנסיבות העניין ונוכח אי הבהירות שהתעוררה ביחס לאישור המסירה הנדון, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.