ע"א 2004/09 מערוף אלעלי נ. עו'ד נפתלי נשר , הנאמן על נכסי החייב

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ח' הורוביץ) מיום 15.1.2009 בה הורה על ביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ).

1.

נגד המבקש 1, מר מערוף אלעלי (להלן: החייב ) נפתחו בבית המשפט המחוזי בחיפה הליכי פשיטת רגל בעקבות פסק-דין שניתן נגדו בשנת 1996 בבית המשפט המחוזי בנצרת ולפיו חויב לשלם לנושיו סכום של 583,587 ₪ וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 80,000 ₪ (להלן: פסק-הדין ). ביום 28.5.2006 ניתן בעניינו צו כינוס נכסים וביום 17.12.2007 הוכרז החייב פושט רגל, והמשיב 1 מונה לשמש כנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן ). הבקשה לביטול הענקה הוגשה על ידי הנאמן בשנת 2008 בהתייחס לשתי חלקות בגוש 18815 (חלקה 43 וחלקה 50) (להלן, בהתאמה: חלקה 43 ו- חלקה 50 ; וביחד: החלקות ) שהועברו על ידי החייב, ללא תמורה, אל בתו הגב' אמינה אלעלי (המבקשת 2) (להלן: אמינה ) ביום 28.10.1998. טענתו של הנאמן היתה כי בעת הענקת החלקות היה החייב חדל פירעון ולא עמד בחובותיו לנושים על פי פסק-הדין.

2.

ביום 15.1.2009 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ח' הורוביץ) את הבקשה והורה על ביטול ההענקה, ובהחלטתו קבע כי גם אם החלקות הועברו אל אמינה על מנת שתוכל לסעוד את אחיותיה המוגבלות, אין בכך כדי להועיל למבקשים דכאן (אמינה ואביה החייב), שכן במסגרת סעיף 96 לפקודה אין צורך להצביע על כוונת מרמה או על כוונה להברחת נכסים מצד החייב ודי בכך שמתקיימים טעמים אובייקטיביים להעברת הנכס שאינם קשורים לנושים. בית המשפט ציין כי במקרה דנן לא הוצגו מטעם המבקשים די הוכחות לכך שהחייב היה כשר פירעון במועד ההענקה (או לאחר מכן) ולפיכך הורה, כאמור, על ביטול ההענקה בחלקות והורה לרשם המקרקעין לרשום את הבעלות בחלקות על שמו של החייב (להלן: ההחלטה או ההחלטה מיום 15.1.2009 ).

למען שלמות התמונה יצוין כי כחודשיים קודם לאותה החלטה, ביום 9.11.2008 דחה בית משפט קמא את בקשת החייב לבטל את מינויו של הנאמן בשל ניגוד עניינים (להלן: ההחלטה מיום 9.11.2008 ). החייב טען בהקשר זה כי ברשותו נכס נוסף שמימושו יאפשר לכסות את חובותיו (להלן: הנכס הנוסף ), וכי הנאמן מצידו לא עושה מאמץ לממש את הנכס משום שהנושים – אותם מייצג הנאמן – טוענים אף הם לזכויות בנכס זה. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי טענות החייב בהקשר זה אינן מלמדות על כך שהנאמן נמצא בניגוד עניינים וכי ספק אם לחייב יש מעמד בבחירת הנאמן. בית המשפט הוסיף וציין באותה החלטה כי כונס הנכסים הרשמי (המשיב 2) (להלן: הכונ"ר ) מפקח על פעולותיו של הנאמן.

עוד יאמר למען שלמות התמונה כי על שתי ההחלטות הנ"ל הגישו המבקשים ביום 4.3.2009 ערעור לבית משפט זה וכעבור כתשעה חודשים (ביום 24.1.2010) פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 15.1.2009. ביום 22.2.2010 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) את הבקשה לעיכוב ביצוע, בציינו כי המבקשים לא תמכו את טענותיהם בתצהיר ולא הציגו כל ראיה לכך שהבית בו הם מתגוררים מצוי בחלקות נשוא ההענקה שבוטלה. עוד ציין בית המשפט כי המבקשים לא תמכו בתצהיר את טענתם כי מימוש הנכס הנוסף יאפשר לחייב לשלם את חובותיו. בהתחשב בכך קבע בית המשפט כי אף שמדובר במקרה דנן בנכס מקרקעין ולא בחיוב כספי, אין מקום לעכב את ביצוע ההחלטה. עם זאת קבע בית המשפט כי ככל שיש בידי המבקשים לשלם את החוב (כפי שנטען על ידם), אין מניעה כי יעמידו ערבות בנקאית לתשלומו. לפיכך קבע בית המשפט כי ביצוע ההחלטה מיום 15.1.2009 יעוכב ובלבד שהמבקשים יפקידו בתוך 21 ימים ערבות בנקאית או מזומן בסכום החוב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד ההפקדה.

3.

בבקשה דנן, הנתמכת בתצהירה של אמינה, טוענים המבקשים כי אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה מיום 15.1.2009 ייגרמו להם ולמשפחתם נזקים כבדים נוכח העובדה שבית מגוריהם ממוקם על החלקות נשוא ההליך, ובהתחשב בכך שאמינה מטפלת בשתי אחיותיה הסובלות מנכות בשיעור של 100%. בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענים המבקשים כי שגה בית משפט קמא משנעתר לבקשה לביטול ההענקה חרף העובדה שהנאמן מצוי בניגוד עניינים, כפי שטענו בבקשה נשוא ההחלטה מיום 9.11.2008. כמו כן מציינים המבקשים כי החייב עמד בנטל להראות שברשותו נכסים אחרים שדי במימושם על מנת להביא לפירעון חובותיו ולטענתם היה על הנאמן לבדוק את הטענות בעניין זה טרם הגשת הבקשה לביטול ההענקה. לבסוף מדגישים המבקשים כי שגה בית משפט קמא בכך שלא ייחס משקל לעובדה שהחייב הגיש נגד הנושים תובענה בסכום של 2.3 מליון ש"ח שההכרעה בה עשויה להוביל לקיזוז החוב נשוא הליכי פשיטת הרגל.

4.

הנאמן, מצידו, סבור כי דין הבקשה להידחות ולטענתו סיכויי הערעור אינם מצדיקים את עיכוב ביצוע ההחלטה. בהקשר זה מדגיש הנאמן כי הנכס הנוסף רשום על שם חברה שחוסלה בשנת 1997 (לאחר שניתן בעניינה צו פירוק בשנת 1991). לטענת הנאמן, ברי כי בנסיבות אלה אין לחייב כל זכות בנכסי החברה שהוקנו לכונ"ר או למפרק לפני שהחייב העניק לאמינה את החלקות נשוא ההליך דנן. בהתייחס לטענות המבקשים כי הנושים תובעים זכויות בנכס הנוסף ולכן נפל פגם של ניגוד עניינים בהתנהלותו, טוען הנאמן כי מדובר בטענה סתמית שלא הוכחה ושאין בה כל ממש. אשר למאזן הנוחות טוען הנאמן כי בתצהיר מטעם אמינה שצורף לבקשה דנן לא צוין על איזו מבין שתי החלקות נבנה ביתם של המבקשים, מי מתגורר בו ומהו שטחו. הנאמן מפנה בהקשר זה למכתב שנשלח אליו מרשות המיסים ביום 28.5.2007, בצירוף תדפיס "הצגת נכסים" (נספח 1 לתגובת הנאמן) (להלן: תדפיס רשות המיסים ) המלמד כי על חלקה 50 ועל חלקה נוספת בגוש 18815 שמספרה 51 (להלן: חלקה 51 ) הוקם מבנה, אך ביחס לחלקה 43 נאמר באותו תדפיס כי מדובר ב"קרקע". בנוסף מציין הנאמן כי אמינה לא פירטה בתצהירה אילו נזקים יגרמו למבקשים אם החלקות ימומשו והוא סבור כי טענותיה בהקשר זה נטענו בעלמא. בהתחשב בכך מבקש הנאמן לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, ולחלופין, מסכים הנאמן לעכב את ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור, וזאת רק ביחס לחלקה 50 ולחלקה 51 עליהם הוקם "מבנה" (כאמור בתדפיס רשות המיסים) ולא ביחס לחלקה 43 שלגביה נרשם, שם, כי מדובר ב"קרקע".

5.

הכונ"ר מצטרף לעמדת הנאמן ואף הוא סבור כי התצהיר שצורף לבקשה דנן אינו מפורט בכל הנוגע למאזן הנוחות. לטענתו, אם לא יעוכבו ההליכים וההחלטה תבוצע לפני ההכרעה בערעור, תועבר תמורת המימוש לנאמן שיחזיק בה עד שיינתן פסק-הדין בערעור. הכונ"ר מדגיש כי ככל שיתקבל הערעור יקבלו המבקשים את תמורת המימוש ומכאן שלא ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה. בנוסף טוען הכונ"ר כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לערכאה הדיונית בשיהוי שהצדיק את דחייתה (הבקשה הוגשה כאמור ביום 24.1.2010, כשנה לאחר מתן ההחלטה מיום 15.1.2009 שהיא נשוא הבקשה). כמו כן מצטרף הכונ"ר לטענות הנאמן בעניין סיכויי הערעור ולבסוף הוא טוען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע ההחלטה בכפוף להפקדת ערובה (בגובה סכום החוב), כמו גם הצעת הנאמן במסגרת ההליך דנן לפיה ביצוע ההחלטה יעוכב רק ביחס לחלקות 50 ו- 51 אך לא ביחס לחלקה 43, נותנות מענה לקשיים שפירטו המבקשים בבקשה לעיכוב ביצוע.

6.

כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה או פסק הדין נשוא הערעור ועל המבקש עיכוב ביצוע לשכנע כי סיכויי הערעור טובים וכי אם תדחה בקשתו יהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 8764/08 רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , פיסקה 5 (טרם פורסם, 1.4.2009); ע"א 6330/06 מלון אשכולות חברון בע"מ נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 6 (טרם פורסם, 29.10.2006)). במקרה דנן טענת המבקשים הנסמכת על תצהירה של אמינה, בדבר הנזקים שייגרמו למבקשים אם לא יעוכב ביצוע פסק-הדין, נטענה באופן כללי ובלא לפרט על איזו מבין החלקות נשוא ההענקה ממוקם בית המגורים. כמו כן לא צוין בתצהיר האם אמינה או אחיותיה מתגוררות בבית הממוקם בחלקות. מטעם זה ובהתחשב בכך שסיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד, מקובלת עלי עמדתו החלופית של הנאמן, הנסמכת על האמור בתדפיס רשות המיסים, ולפיה יעוכב ביצוע ההחלטה מיום 15.1.2009 במובן זה שעד להכרעה בערעור לא ינקוט הנאמן בהליכי מימוש ביחס לנכס הידוע כחלקה 50 בגוש 18815 וכן כי לא ינקוט בפעולות למימוש חלקה 51 (שאינה נוגעת להענקה שבוטלה בהחלטת בית משפט קמא). לעומת זאת באשר לחלקה 43, לא יעוכב הביצוע.

הבקשה מתקבלת, אפוא, באופן חלקי. אין צו להוצאות.