ע"א 2004/98 גינזברג אהרון נ. רשפון -מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית

1.ביום 13.4.95 הגיש המערער לבית משפט השלום בנתניה "בקשה לצו מניעה קבוע ופיצויים על עגמת נפש". ביסוד התובענה עמדה טענת המערער, לפיה המשיבה (יחד עם נתבע נוסף, שלא צורף לערעור דנן) עומדת לחסום את הכניסה המערבית למשק שבחכירתו של המערער. הבקשה לסעד זמני נדונה בפני כב' השופטת לב הר שרון. הבקשה לסעד זמני נדחתה ובקשת רשות ערעור שהוגשה על דחיה זו של הבקשה, נדחתה אף היא. המערער ביקש את פסילתה של כב' השופטת הר שרון. לטענתו, קיבלה השופטת לתיק בית המשפט מסמך מטעם בא כוח המשיבה, ללא החלטה בעניין זה או על יסוד שיחה שניהלו, שלא במעמד המערער. בהחלטתה מיום 27.11.95 פסלה עצמה כב' השופטת הר שרון. בהחלטה צויין, כי הגם שאין כל טעם ויסוד בבקשת הפסילה, וכל חשש ממשי למשוא פנים, פוסלת עצמה כב' השופטת לאור היות המערער בלתי מיוצג ולאור העובדה כי מדובר, בין היתר, בתובענה של אזרח כנגד הרשויות. התיק הועבר על כן לדיון בפני כב' השופט רצ'בסקי.

2.בדיון בפני השופט רצ'בסקי התקיימו שתי ישיבות קדם משפט. באחת מהן, שהתקיימה ביום 21.3.96, הציע בית המשפט למשיבה (ולנתבע האחר, שכאמור לא צורף לערעור זה), "לגדר את השטח". המשיבה נענתה להצעת בית המשפט וגידרה את השטח. בדיון נוסף, מיום 2.5.95 טען המערער כי "מגרש המריבה" הינו מגרש לצורכי ציבור ועל כן אין המשיבה יכולה לשנות בו דבר ועניין. בית המשפט החליט, על כן, לקבוע דיון להוכחות, בשאלת זכויותיו של המערער במגרש. הדיון נדחה מספר פעמים ולבסוף התקיים ביום 18.3.98.

3.בפתח הדיון ביקש המערער להגיש תעודת עובד ציבור. בית המשפט, בהחלטה שנתן, דחה את הבקשה להגשת התעודה, על יסוד הגשתה באיחור ניכר שעה שהדיון להוכחות היה קבוע תשעה חודשים קודם לכן. לאחר מכן הוחל בחקירתו של המערער. בא כוח המשיבה התנגד מספר פעמים לשאלות מסויימות שהוצגו למערער. ההתנגדויות - רובן ככולן - נתקבלו על ידי בית המשפט. עם תום החקירה הראשית על ידי בא כוחו של המערער הודיע המערער כי הוא מבקש להמשיך ולהעיד, ולא לאפשר חקירה נגדית. בית המשפט, בהחלטה, קבע כי המערער נמצא בחקירה נגדית ועל כך עליו לענות לשאלות שישאל. בתגובה פיטר המערער את עורך דינו, לאחר שהאחרון הודיע לבית המשפט כי יעשה כן "בשמחה". לאחר מכן, ביקש המערער את פסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולישב בדין בעניינו. המערער טען, כי מתקיים במקרה דנן חשש ממשי למשוא פנים. כך, עקב הצעת בית המשפט לגידור השטח בדיון שקדם לדיון האמור, תוך שהוא פוגע בזכויותיו של המערער; כך, עקב הפגיעה בזכויותיו הדיוניות של המערער באי מתן הזכות להעיד כראוי ובהחלטה שלא לקבל את תעודת עובד הציבור כראיה. על יסוד טענות אלה סבר המערער כי יש לפסול את בית המשפט, שכן "דעתו נעולה" ואין שום סיכוי כי דעתו תשתנה.

4.בית המשפט, בהחלטתו, דחה על אתר את הבקשה לפסילתו. לאחר שפירט את השתלשלות העניינים האמורה, ציין בית המשפט, כי לא זכורה לו כל הצעה בעניין גידור השטח ומכל מקום, אם היתה בכך עילה לפסלות, שומה היה על המערער לבקש כבר אז את פסילתו ולא להשתהות עד העת הזו. בית המשפט הוסיף, כי לדידו לא באה בקשת הפסילה אלא עקב החלטותיו הדיוניות וכי בהזדמנות אחרת כבר "[מערער] זה מצא לנכון לשבחני בתיק אחר ובהזדמנות אחרת על אורח הרוח, והסבלנות שאני מגלה כלפיו". עוד ציין בית המשפט כי תיק זה כבר נדון על ידי שופט אחר שפסל עצמו לאחר ש"קצה נפשו" בתיק, שהיה לו "לזרא". בסיכום החלטתו קבע בית המשפט, כי:

"לא מצאתי שום סיבה לפסול עצמי, אין לי שום דעה מוקדמת בתיק זה וכל מה שנעשה בתיק נעשה על פי שיקול דעתי, כפי שנראה לי על פי החוק והתקנות ועל פי השתלשלות העניינים שבעלי הדין גורמים להם. דחיתי את הבקשה לפסול את עצמי".

5.על החלטתו זו של בית משפט השלום מונח בפני ערעורו של המערער. בערעורו חוזר המערער ומפרט בהרחבה את גלגוליו של תיק זה, לרבות בקשת הפסלות והפסילה של כב' השופטת שרון, עד לעובדות שביסוד ערעורו. כן ציין המערער את משוא הפנים שהיה במתן ה"עצה מרחיקת [ה]לכת" של בית המשפט בקדם המשפט, בדבר גידור החלקה ואת אי קיומו של משפט הוגן כפי שזה מצא ביטויו בהחלטותיו של בית המשפט לעניין קבילות תעודת עובד הציבור שביקש המערער להגיש וסוגיית המשך עדותו של המערער. עוד טוען המערער, כי דווקא איזכור העובדה, כי תיק זה נדון בעבר בפני שופט אחר, שפסל עצמו, מעיד "מעל לכל ספק סביר", כי היתה "הידברות" בין כב' השופטת שרון לבין כב' השופט רצ'בסקי לעניין תיק זה והמערער עצמו. עוד טוען המערער, כי בניגוד לאמור בהחלטה הדוחה את בקשת הפסילה, אכן ישנו בתיק איזכור של הצעת בית המשפט בדבר גידור השטח וגם בכך יש, אליבא דמערער, כדי להוכיח את משוא הפנים שנתגבש כלפיו בתיק זה. עוד ציין המערער בערעורו, כי כב' השופט רצ'בסקי יושב בתיק אחר בין אותם הצדדים באותו עניין ועל כן נתגבשה בו דעה קדומה כבר מן הבקשות שהוגשו בהליך דהתם. מטעמים אלה, סבור המערער, כי יש לפסול את בית המשפט מלישב בדין בעניינו.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין ערעור זה להידחות. מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי ערעור זה נטול כל בסיס, הן בסדרי הדין והן במהותו. אשר לסדרי הדין, ברי, כי ככל שהדברים אמורים בעילה שמקורה בהצעת בית המשפט בדבר גידור השטח - ככל שהיה בה עילת פסלות - הרי שמן הדין היה לטעון אותה בו במקום ולא כעבור זמן רב כל כך. טעם אחר, שלכאורה די היה בו כדי להשמיט את הקרקע מן הערעור כפי שהוגש, הוא אי צירופו לערעור של הועד המקומי במושב, שהינו צד להליך בבית משפט השלום, אך משום מה, לא צורף כלל לערעור. אולם בפגמים דיוניים בלבד לא סגי. עיון בחומר שבפני ובטענותיו המרובות של המערער אינו מצביע על כל עילה או חשש - ובוודאי שלא חשש ממשי - למשוא פנים של בית המשפט. אשר לטענות הכרוכות בפסילתה של כב' השופטת שרון, הרי שסוגיה זו עברה מן העולם עם מתן ההחלטה - עליה לא הוגש ערעור - והעברת התיק לשופט אחר. המערער לא הניח כל תשתית עובדתית לטענתו כי השופטים היושבים לדין נידברו ביניהם על עניינו. אשר לטענות הנוגעות למשפטו של המערער עצמו - הרי שכולן החלטות דיוניות גרידא, שאין בהן כל עילה לפסלות בית המשפט מלישב בדין. הוא הדין לגבי התיק האחר בו יושב כב' השופט רצ'בסקי. עצם ציון העובדה כי המערער לא רווה נחת מתיפקודו של בית המשפט בהליך אחר אינה עילה לפסלותו של בית המשפט. מטעמים אלה, לא מצאתי כל חשש ממשי למשוא פנים בתיק דנן ודינו של ערעור זה להידחות.

המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.