ע"א 2034/98 יצחק אמין נ. דוד אמין

1.המבקש חוייב בתשלום פיצוי בסך של 300,000 ש"ח לכל אחד מן המשיבים, שהם ילדיו מנישואיו הראשונים, בעילה של רשלנות והפרת חובה חקוקה, בשל כך שהתנכר להם, נטש אותם ונמנע להעניק להם יחס ורגש ולו המינימלי ביותר, באופן שגרם להם נזקים נפשיים קשים.

לאחר מספר גלגולים של בקשות לעיכוב ביצוע שהוגשו לבית המשפט המחוזי, נקבע כי ביצועו של פסק-הדין יעוכב כנגד הפקדת בטחונות בסך 500,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכנגד התחייבות עצמית לפיצוי על נזק. המבקש טוען כי פירושה של החלטה זו היא לסרב ליתן עיכוב ביצוע, שכן אין בידי המבקש להמציא בטחונות בשווי זה.

2.אין ספק שפסק הדין הוא תקדימי וראוי שהנושא ידון בערעור בבית משפט זה. עם זאת, קיים חשש שאם המשיבים יזכו בערעור לא יוכלו הם לממש את זכייתם.

נראה לי כי החלטת בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב ביצוע כנגד הפקדת בטחונות בסך 500,000 ש"ח היא החלטה שקולה ומאזנת בין האינטרסים והזכויות של הצדדים בצורה הולמת בהתחשב בנסיבות המקרה שלפנינו ואינני מוצאת להתערב בה.

3.בנוסף אני מורה, כי אם המבקש לא יעמוד בתנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע וכדי להבטיח אפשרות החזרת הסכום שיגבו המשיבים, למבקש, אם יזכה בערעורו, כל סכום שייגבה על ידי המשיבים על חשבון פסק הדין, יופקד, כפי שהוצע על ידם, בידיו הנאמנות של בא כוחם.