ע"א 2039/99 שלמה גולן נ. נילי גולן

1.ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז (כב' השופטת טובה סיון), מיום 8.3.99, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינו של המערער.

2.בין הצדדים מתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה מספר הליכים, שמקורם בעליית יחסיהם על שרטון. ביום 1.3.99 ביקש המערער את פסילת כב' השופטת מלישב בדין בעניינו. נימוקי הבקשה, כפי שנטענו בפני הערכאה הראשונה, זהים כמעט לאלה שבפני, ולכן נדון בהם בהיעלם אחד.

3.טענתו העיקרית של המערער הינה, כי בית המשפט נוקט כלפיו במשוא פנים ברור. משוא פנים זה מוצא ביטויו בשורה של החלטות ומעשים מצידו של בית המשפט. כך, בשל האמור בהחלטת בית המשפט מיום 7.7.98, ממנה עולה (לטענת המערער), כי בית המשפט דחה בקשה לצו זמני תוך פקפוק במטרותיו של המערער בבקשה זו; כך, בשל שורת מקרים בהם הסתבר למערער, כי ניתנו החלטות במעמד צד אחד, תוך חיובו שלו בהוצאות, ומבלי שנשלחה לו כלל ההחלטה עצמה. משוא פנים ממשי מצא המערער גם באי התערבותו של בית המשפט בדיון בו עלב בו הצד שכנגד וכן בשיעור פסיקת מזונות זמניים בלתי סביר, לטענתו, לבנם של הצדדים, מבלי שהאחרון התייצב כלל לדיון. עוד ציין המערער החלטה שניתנה כנגדו, תוך חיובו בהוצאות, במסגרת בקשה לגילוי מסמכים. מקרים והחלטות אלו יחדיו, כך טען המערער, וכך טוען הוא גם בפני, יוצרים משוא פנים בפועל, ללא כל חשש כזה או אחר.

4.בית המשפט, בהחלטתו מיום 8.3.99, דחה את הבקשה לפסילתו. בראשית דבריו, ציין בית המשפט, כי אליבא דידו, מוגשת הבקשה תוך שיהוי, שכן חלק מן האירועים העומדים ביסודה אירעו לפני זמן רב. לגוף העניין, הוסיף בית המשפט, כי אין טענת הפסלות מבטאת אלא את אי שביעות רצונו של המערער מתוכנן של ההחלטות שניתנו בעניינו. תרופתו של המערער הינה, על כן, בערעור על ההחלטות ואין, כך נקבע, בתחושתו הסובייקטיבית גרידא, בכדי להביא לפסילתו של בית המשפט. מטעמים אלה, נדחתה הבקשה.

5.בערעור בפני שב המערער וחוזר על טענותיו כפי שנשטחו בהרחבה בפני הערכאה הראשונה. בייחוד מדגיש המערער, את אי התוחלת, מבחינתו, בנסיון לערער על ההחלטות שניתנו לגופן, הן בשל העיכוב שבהליך מעין זה, והן בשל סיכוייו לגופו של מהלך מעין זה. מטעם זה, ובהצטרף לנסיבות המקרה שבפני, סבור המערער, כי יש לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. יאמר מיד: לא מצאתי במקרה זה כל חשש ממשי למשוא פנים וממילא גם לא משוא פנים גופו. מבלי להביע עמדה באשר לגוף ההחלטות שניתנו ונכונותן - העובדתית או המשפטית - במקרה זה, הרי שאין הן מבססות כל חשש ממשי למשוא פנים. מקובלת עלי עמדתה של שופטת הערכאה הראשונה בעניין זה, כי החלטות אלו הן דיוניות בעיקרן וטענה כנגדן הינה ערעורית במהותה ואין מקומה בגדריה של בקשה לפסילת שופט מלישב בדין. אין בהרגשתו הסובייקטיבית של בעל דין בכדי לבסס חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. גם אם צודק המערער בטענתו, ולפיה סעד הערעור אינו "אפקטיבי" מבחינתו - ומבלי להביע כל עמדה לעניין זה - הרי שברור הוא, כי בכך כשלעצמו אין בכדי לבסס את ערעור הפסלות שעל פי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, באפיק "אלטרנטיבי" לערעור שעל פי סדרי הדין. מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.