ע"א 2066/14 פלוני נ. פלוני

1.

ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל-אביב (כבוד השופט י ' שקד ), מיום 3.3.2014, בתמ"ש 23179-06-13, לפיה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו.

2.

בין בעלי הדין, בני זוג לשעבר, התנהלו מספר הליכים משפטיים. ביום 27.4.2011 ניתן פסק דין סופי (כבוד השופט י '

שקד ) על דרך הפשרה בהליכים אלה. במסגרת פסק הדין נקבעו חיובים כספיים ודרכי חישובם. ביום 11.6.2013 הגישה המשיבה תביעה לביצוע פסק הדין לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה,

התשנ"ה-1995, וביום 12.11.2013 ניתן פסק דין חלקי (כבוד השופט י '

שקד ) בתביעה. במסגרת פסק הדין החלקי נקבע כי בשלב זה תקבל המשיבה סך של 296,027 ש"ח ויתקיים דיון פרטני ביחס לשני סכומים נוספים שבמחלוקת, במועד שייקבע בהתאם לרשימת מועדים מוסכמים שיוגשו. ביום 12.12.2013 הגישו באי-כוח בעלי הדין בקשה מוסכמת לקביעת דיון ובה ציינו מועדים מוסכמים. באותו יום קבע בית המשפט דיון ליום 13.1.2014. שבועיים לאחר מתן החלטה זו, הגיש המערער ביום 26.12.2013 באמצעות בא-כוח חדש, בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו. המשיבה הגיבה לבקשה, במסגרתה טענה כי הבקשה היא המשך ישיר להתנהלותו הפסולה של המערער אשר עשה לעצמו מטרה להתישה. בנוסף, ציינה כי המערער החליף מספר באי-כוח וכי הוא נוהג להכפיש בעלי תפקיד.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי המערער העלה במסגרת בקשתו "טענות מקדמת דנא" שאת חלקן פירט. בין היתר, טען המערער כי במסגרת ההליכים, נפגש בית המשפט עם בתם המשותפת הקטינה של בעלי הדין ביום 6.2.2012, והילך אימים על הבת - התנהלות המוכיחה, לטענת המערער, את "שנאת" בית המשפט כלפיו. בית המשפט הבהיר כי המפגש האמור התקיים ביחידת הסיוע בנוכחות עובדת סוציאלית. בית המשפט הוסיף, כי חרף טענת המערער שהשיחה ביחידת הסיוע הוקלטה, לא מצא לנכון לצרף את תמליל השיחה או את קובץ השמע. לגופו של עניין נקבע כי טענת המערער שלפיה דעתו של בית המשפט ננעלה וכי בית המשפט מוטה לרעתו היא טענה משוללת יסוד. בית המשפט הוסיף וקבע כי שיהויו של המערער בהגשת בקשת הפסלות נמנה מהמועד בו, לטענתו, גמלה בליבו ההחלטה כי בית המשפט מתנכל לו, הוא מועד המפגש עם הבת ביחידת הסיוע ביום 6.2.2012. בית המשפט קבע כי ניסיונו של המערער להעלות טענת פסלות בגין אירועים שלשיטתו אירעו כשנתיים קודם לכן הוא ניסיון פסול שיש לדחותו מכל וכל. משלא ראה כל מקום להורות על פסילתו, דחה בית המשפט, כאמור, את הבקשה. נוכח לשון הבקשה, סגנונה הבוטה ויתר נסיבות הגשתה, החליט בית המשפט לחייב את המבקש לא רק בהוצאות המשיבה בסך של 5,900 ש"ח, אלא גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.

למערער יש לדבריו חשש כבד כי המשך הדיונים לפני בית המשפט יביא לאפשרות ממשית וקרובה לוודאי של משוא פנים נגדו, ולמצער, לאובדן אמון הציבור במערכת המשפט. המערער חוזר על טענתו לפיה בית המשפט הילך אימים במפגש עם בתו הקטינה והוא מפרט את טענתו בהרחבה. לטענתו, מ דובר במפגש שלישי שנערך עם הבת, לאחר מתן פסק הדין על דרך הפשרה. לאחר המפגש הגיש המערער בקשה להרחבת הסדרי הראייה ובה עמד על חומרת הדברים שעלתה מהמפגש. במסגרת אותה בקשה ציין המערער, כי הוא מתעתד להגיש בקשה לפסילת השופט מלהמשיך ולדון בעניינו. המערער הוסיף שבית המשפט קיבל את בקשתו בנוגע להרחבת הסדרי הראייה, אך לא התייחס לטענות הנוספות שהעלה. המערער טוען עוד כי בניגוד לאמור בהחלטה, הוא לא טען, ולוּ ברמז, שדברי השופט לבת במפגש הוקלטו. די למערער בחוסר ההכחשה של השופט את האמירות שיוחסו לו כדי להביא לפסילתו.

5.

למערער יש השגות על התנהלות בית המשפט בהליך, המלמדת לדעתו, כי לא היה שיהוי בהגשת בקשת הפסלות. לדברי המערער, בעלי הדין רחוקים מסיום ההתדיינות שכן הוא הגיש ערעור על פסק הדין החלקי ובכוונתו להגיש בקשות שונות, בין היתר, בנוגע לשיעור המזונות שנקבע. בנוסף, מלין המערער על השתת הוצאות עליו בהחלטות קודמות ובהחלטה בבקשת הפסלות, וכן על מניעת מפגשים עם בתו שלא במרכז קשר. לבסוף מציין המערער כי החלפת באי-כוחו נעשו באופן ענייני, והוא מוסיף שגם המשיבה החליפה מספר עורכי-דין. לטענת המערער, המשיבה היא שהכפישה בעלי תפקיד ואף פסלה כמה מהם. יצוין, כי בעת שהערעור דנא היה תלוי בבית משפט זה שחרר המערער את פרקליטו שהגיש הערעור בשמו מן הייצוג.

6.

דין הערעור להידחות. סעיף 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה כי על בעל דין לטעון לפסלות שופט מייד עם היוודע לו עילת הפסלות. זאת, כדי למנוע ניצול לרעה של טענת הפסלות ושימוש בה כמעין "נשק סודי" במועד נוח להעלאתה (י ' מרזל דיני פסלות שופט 63, 65 (2006)). במקרה דנא העלה המערער במסגרת בקשת הפסלות מיום 26.12.2013 טענות חמורות מאוד נגד אמירות שאמר השופט, לטענתו, במפגש עם הבת שנערך ביחידת הסיוע בנוכחות עובדת סוציאלית עוד ביום 6.2.2012. את טענותיו אלה טען בעלמא. אכן, במסגרת בקשה להרחבת הסדרי הראייה עם הבת שהגיש ביום 26.12.2013, העלה המערער את טענותיו לגבי אותן אמירות כביכול שאמר השופט לבת, ואף הודיע כי בעטיין הוא מתעתד להגיש בקשת פסלות. ואולם, מאז המפגש עם הבת עברו כשנתיים ימים בהם לא חזר המערער על טענתו זו, והליכים שונים המשיכו להתקיים בין בעלי הדין, ניתנו החלטות ואף פסקי דין בעניינם. בנסיבות אלו, יש מקום לראות במערער, שהמשיך להתדיין לפני בית המשפט שעה שיש לו טענת פסלות נגדו, כמי שהסכים לשיפוט זה חרף קיומה של טענת הפסלות, וכמי שויתר על זכותו להעלותה (מרזל, עמוד 65 והאסמכתאות שם). כאמור, במקרה דנא קיים שיהוי ניכר מאוד של כשנתיים בהגשת בקשת הפסלות, ונראה שרק מטעם זה היה מקום לדחותה (השוו למקרים שנדונו בע"א 4580/13 פלוני נ '

פלונית (10.7.2013), ובע"א 7724/12 פלוני נ '

פלונית (3.1.2013), בהם היה שיהוי של כמה חודשים בהעלאת טענת הפסלות, ונקבע כי רק מטעם זה היה מקום לדחותה).

7.

מעבר לצורך אציין כי אף לא שוכנעתי שקיים יסוד לחשש שדעתו של בית המשפט ננעלה באופן שליבו מוטה נגד המערער. השגותיו של המערער על החלטותיו ופסקי הדין של בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין ולא בהליכי פסלות, והמערער אכן פעל כך (למשל, ע"א 8608/13 פלונית נ ' פלוני (2.2.2014)). אכן, אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי החלטות בית המשפט ואופן ניהולו את ההליך מצביעים על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי (למשל, ע"א 8520/13 פלוני נ ' פלונית (19.12.2013)). משלא התקיימה במקרה דנא כל עילה לפסילת בית המשפט מלשבת בדין, דין הערעור להידחות. אוסיף, כי בהחלט ראוי היה לחייב את המערער בהוצאות בערכאה הדיונית, כולל הוצאות לטובת אוצר המדינה, ולוּ בשל ניסוחים שונים בבקשה.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.