פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
8014/14
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
המערערים:
1. עזבון יוסף דזנהשווילי
2. וורה דזנהשווילי
3. יורשי המנוח יוסף דזנהשווילי
בניו רועי
ג'אן ומיכאל ז'אן
נ ג ד
המשיב:
בנק אגוד לישראל בע"מ, סניף בורסת היהלומים
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
מיום 19.11.2014 בת"א 17688-11-10 שניתנה על ידי
כבוד סגנית הנשיאה
נ' גרוסמן
בשם המערערים:
עו"ד אהרון נבון
החלטה
1.
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת נ' גרוסמן , סגנית נשיא ה), מיום 19.11.2014, בת"א 17688-11-10, לפיה נדחתה בקשת המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינם.
2.
המערערים הגישו תובענה לבית משפט השלום במסגרתה ביקשו לתקוף שטר משכון עליו חתמו בשנת 2006. התיק קבוע להוכחות. המערערים טענו כי במסגרת החלטה שנתן בית המשפט ביום 19.1.2012 בבקשה למתן צו מניעה זמני, כתב בית המשפט, למעשה, את פסק הדין בתובענה, כך שהליך ההוכחות הקבוע לפניו הפך לפורמלי וטכני בלבד. לפיכך ביקשו המערערים לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בתובענה.
3.
בית המשפט (כבוד סגנית הנשיאה נ' גרוסמן ) דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי דעתו לא ננעלה וכי הוא אינו רואה עצמו כבול בהחלטות ביניים שניתנו בתיק, זאת מאחר שטרם נשמעו בו ראיות. בית המשפט הוסיף כי החלטת הביניים אליה התייחסו המערערים ניתנה לפני כשנתיים, בראשית ההליך, וכי ברור שאין למצוא בה מסמרות בנוגע להכרעה הסופית. בית המשפט הוסיף כי, מן הסתם, אף המערערים סברו כך שכן לא הזדרזו בהגשת בקשת הפסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
4.
המערערים מציינים בערעורם כי המערער בתיק העיקרי נפטר ביום 18.7.2014, ומודיעים כי יורשיו ועזבונו באים בנעליו בתובענה ובערעור דנא. לטענת המערערים, בית המשפט גילה דעתו בהחלטה שנתן בבקשה לסעד זמני כי לתובענה אין למעשה כל סיכוי, וזאת בטרם שמיעת העדויות בתיק. לדבריהם, בית
המשפט קבע במסגרת ההליך הזמני ממצאים מוחלטים לגבי אמינות ומהימנות גרסת המערערים, וצידד באופן מוחלט בגרסת המשיב. במצב דברים זה אין למערערים, לדעתם, כל סיכוי במשפט. בנוסף, טוענים המערערים כי בית המשפט נתן פסק דין נגדם ביום 20.3.2013 לאחר שלא הצליחו לגייס את הערבות שהוטלה עליהם. צוין, כי פסק דין זה בוטל על ידי ערכאת הערעור ביום 26.3.2014 (ע"א 31823-04-13 כבוד השופטים י' שנלר , סגן נשיאה, ק' ורדי ו ח' ברנר ). המערערים טוענים כי במסגרת הערעור ביקשו כי הדיון בתובענה יעבור לידי מותב אחר. מאחר שלא התקיים כל דיון בתובענה, טוענים המערערים כי זו הייתה ההזדמנות הראשונה שלהם להעלות טענת פסלות. המערערים טוענים כי גם ערכאת הערעור הביעה דעתה בפסק הדין כי מוטב ששופט אחר ישמע את התיק, אך הודיעה שאין בסמכותה לדון בעניין. המערערים מבקשים אף לטעון בעל פה טענות הקשורות לאופן ניהול המשפט.
5.
דין הערעור להידחות. מבלי להידרש לסוגית זהות יורשיו של המנוח שהיה אחד התובעים בתביעה, הרי שיש לדחות את הערעור בשל השיהוי הניכר בהגשת בקשת הפסלות. מדובר בשיהוי של כשנתיים וחצי, מעת מתן ההחלטה בבקשה לצו מניעה זמני, ביום 19.1.2012. נראה, שרק מטעם זה היה מקום לדחות את בקשת הפסלות והערעור דנא (השוו: ע"א 2066/14 פלוני נ' פלונית (10.8.2014)). בהקשר זה אעיר כי במסגרת פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 26.3.20114 בערעור שהגישו המערערים לא מצא בית המשפט לנכון להורות דבר בנוגע למותב שידון בתובענה, אך קבע כי בעלי הדין רשאים לפנות לנשיאת בית המשפט בעניין. המערערים לא פעלו כאמור בפסק הדין, והגישו את בקשת הפסלות רק בחודש נובמבר 2014, סמוך לפני מועד שמיעת ההוכחות בתובענה. התנהלותם, בנסיבות העניין, מעוררת תהייה בנוגע למטרת הגשת בקשת הפסלות .
6.
מעבר לצורך אציין כי גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות. העובדה שמותב דן בעבר והכריע באותו סכסוך או בסכסוך דומה בין בעלי הדין אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את פסילתו מלדון בתביעה הנוכחית שלפניו (למשל, ע"א 6951/14 טיויאם נכסים בע"מ נ. חוה (16.11.2014)). יתרה מכך, אפילו דן אותו מותב בהליכים קודמים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, עדיין, אין בעובדה זו כדי להקים עילת פסלות, שכן אין בהבעת העמדה המוקדמת משום עילת פסלות בהכרח (למשל, ע"א 208/14 דיאמנט נ' שלמה נס, עו"ד (20.1.2014)). כדי להכריע בטענת הפסלות יש לבדוק אם נתקיים מבחינה מהותית חשש ממשי למשוא פנים (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 265 (2006)). במקרה דנא, לא הצביעו המערערים על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפי הם ולכן דין הערעור להידחות.
הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתן
היום, י"ח בכסלו התשע"ה (10.12.2014).
ה נ ש י א