ע"א 2075/04 דיור ופיתוח חברה לבנין בע"מ נ. אליאיב סלביק ולובה אשתר

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט אזולאי) מיום 28.12.03, אשר חייב את המבקשות בפיצויים בגין ליקויי בניה בדירות וברכוש המשותף של המשיבים – קבוצת דיירים ונציגות הבית המשותף בבניין שנבנה על ידי המבקשות.

אשר לסיכויי הערעור, מעלות המבקשות בבקשתן טענות שונות כנגד העדפת בית המשפט קמא את חוות דעת המומחה מטעמו על חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשות; כנגד דחיית טענתן לפיה חלק מן המשיבים לא מסרו הודעה מתאימה על הליקויים; כנגד פסיקת פיצויים בגין הרכוש המשותף, אשר נתבעו אך ורק בידי ועד הבית, וזאת – לטענתן – ללא סמכות; וכן נגד דחיית טענתן בבית המשפט קמא בדבר רצונן לתקן את הליקויים בעצמן. עוד מלינות המבקשות על שיעורי הפיצוי שנפסקו בגין עוגמת נפש ופיקוח הנדסי, וכן טענות רבות ביחס להערכת גובה הנזק לגבי כל אחד מן הדיירים, לגבי קביעת שכר העדים, שיעור שכר טרחת עורכי הדין, שיעורי הריבית וההצמדה, ועוד. לטעמן, סיכויי הערעור טובים מאוד.

אשר למאזן הנוחות, טוענות המבקשות כי אם יבוצע פסק הדין ותשלום הפיצויים יבוצע, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם תזכינה בערעורן, שכן מצבם הכלכלי של המשיבים איננו טוב כעולה מבקשת פטור מערובה שהגישו הדיירים במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה במהלך ההתדיינות, וכעולה מן עובדה כי רכישת דירתם של רוב הדיירים מומנה באמצעות משכנתא.

2.בית המשפט המחוזי אשר דן בבקשת עיכוב הביצוע, קבע כי לא הוכח, ולו לכאורה, כי לא יהא בידם של המשיבים להשיב סכומים שישולמו להם. כחריג לכך ראה את וועד הבית, אשר לגביו עיכב את ביצועו של פסק הדין ועניינו אינו עומד בפנינו.

3.אין מקום להיענות לבקשה. נראה על פניו כי מדובר בערעור שסיכוייו להתקבל אינם טובים שכן הוא מכוון בעיקרו נגד קביעות עובדתיות שנסמכו על מומחה מטעם בית המשפט, ולהערכת שיעור הנזק שנסמכה על ממצאי מהימנות. יצויין כי הדיירים הגישו ערעור שכנגד, המשיג, כשלעצמו, על קביעות שונות ומבקש להגדיל את שיעור הפיצויים. המדובר בפסק דין כספי שדרך כלל יש לבצעו עם הינתנו, ולא נתקיים כאן חריג לכלל זה. לא הונחה גם כל תשתית עובדתית המצביעה על כך שהמשיבים לא יוכלו להחזיר כספים שישולמו להם באם יידרשו לכך במקרה שערעור המבקשות יתקבל. יש לציין בהקשר לכך כי הסכומים שנפסקו לכל דייר בנפרד אינם גבוהים במיוחד, דבר המחליש עוד יותר את בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין. אין, איפוא, מקום לחרוג מן ההלכה הכללית לפיה אין לעכב את ביצועו של פסק דין כספי (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פד"י נ(5) 403; ע"א 7221/01 רובינשטיין נ' שובל, פד"י נו(4) 178).

הבקשה נדחית.