ע"א 2079/16 ש.פ חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ נ. משה איטח

1.שני הצדדים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהכריע בשאלת הזכויות בבניין מושא המחלוקת (להלן: הבניין ) ובתשלומים כספיים שונים שתבעו הצדדים. כן הוגשו שתי בקשות מטעם הצדדים. בקשה ראשונה, למתן סעד זמני, הוגשה מטעם המערערת. זו מעוניינת בצו האוסר על ביצוע דיספוזיציה בחלקים מסוימים בבניין. בקשה שנייה, לעיכוב ביצוע, הוגשה מטעם משיב 1. נתייחס לשתי הבקשות לפי סדרן.

דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות. מן החומר שצורף עולה כי בקשה דומה, לכל הפחות, הוגשה לבית המשפט המחוזי ונדחתה. כאשר דוחה הערכאה המבררת בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור – על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. הדרך של הגשת בקשה מקורית זהה לערכאת הערעור, באופן המנסה לעקוף את החלטת הערכאה המבררת – לא תצלח (ע"א 7682/10 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקאות 17-11 (7.11.2010); ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נור מסארוה , פסקאות 18-10 (17.6 .2015)).

בנסיבות העניין אף נפל שיהוי כבד בהתנהלותה של המבקשת. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 19.3.2016. הבקשה דנן הוגש כחמישה חודשים לאחר מכן לאחר מכן – ביום 17.8.2016. המבקשת לא נתנה כל טעם להתנהלות זו. עולה כי אף אם ניתן היה להגיע להכרעה אחרת בבית המשפט המחוזי, המסגרת הדיונית הנוכחית אינה מתאימה לדון מחדש בבקשה למתן הסעד הארעי המבוקש. מעבר לנדרש אעיר עוד כי עסקינן במקרקעין לשימוש מסחרי, וכי לא הונחה תשתית מבוססת למסקנה שלמבקשת ייגרם נזק כלכלי בלתי הפיך אם תזכה בערעור.

2.בקשה שנייה, לעיכוב ביצוע, הוגשה על ידי משיב 1 בהליך דנן – הוא המערער בע"א 2051/16. יוער כי נדרש היה להגיש את הבקשה במסגרת ע"א 2051/16, אולם כך או אחרת – דין הבקשה להידחות. משיב 1 הגיש לפני כשנה, במסגרת הערעור הנזכר, בקשה לעיכוב ביצוע שנדחתה על ידי כב' השופט ח' מלצר ביום 31.3.2016. הבקשה הנוכחית היא למעשה בקשה לעיון חוזר. המבקש טוען כי מאז נדחתה בקשתו הקודמת, חלו שינויים המצדיקים עיון מחודש בהחלטה, ובפרט הצהרת המערערת כי לא ייגרם לה נזק מעיכוב הביצוע ונסיבות חדשות המלמדות כי בכוונת המערערת לבצע דיספוזיציה במקרקעין מושא המחלוקת. דא עקא, השופט מלצר הכריע כי אין מניעה להעביר את הבעלות במקרקעין לידי המערערת עד להכרעה בערעור. החלטתו לא התבססה על כך שאין חשש להעברת הזכויות בנכס. אף לא ניתן סעד של איסור דיספוזיציה. יתר הנסיבות עליהן מצביע משיב 1 התרחשו לפני חודשים רבים, וגם בהן אין כדי להצדיק עיון מחודש בהחלטה לדחות את בקשתו לעיכוב ביצוע. להשלמת התמונה יודגש שוב כי עסקינן במקרקעין לשימוש מסחרי, וכי לא הוצגה תשתית בדבר נזק כלכלי בלתי הפיך שייגרם למשיב 1 אם יתקבל ערעורו.

3.הבקשות נדחות. בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.