ע"א 2091/00 עוזי קרן נ. שר המשפטים

ביום 19.3.00 דחיתי את בקשת המבקש לפטור מאגרה במסגרת הליך זה. לאחר שמצאתי כי עתירתו אינה מגלה עילה. ביום 30.3.00. דחיתי את בקשת המבקש, כי אפסול עצמי מדיון בעניינו. ביום 26.5.00 שבתי ודחיתי בקשת פסלות (נוספת) שהגיש המבקש, תוך חיוב המבקש בהוצאות. אותו יום הוריתי גם על מחיקת עתירתו מחמת אי תשלום אגרה.

כעת מצויה בפני בקשת המבקש מיום 11.6.2000 - דף מרובה "דרישות" המתייחס לארבעה הליכים שונים. ככל שה"דרישות" מתייחסות לנושאים המצויים בסמכותי, וככל שהן מתייחסות לתיק זה - דינן להידחות.

אני דוחה, איפוא, את "הדרישה" לעיון חוזר בהחלטתי מיום. 19.3.2000. אין יסוד לנסיונו של המבקש לקשור בין מקרה בו ניתן לו פטור מאגרה (ע"א 1066/99 - ולא כפי שנכתב בבקשה שבפני), שעה שנמצא כי ערעורו מגלה "ולו על פניו" עילה (לא למותר לציין, כי בסופו של דבר נדחה הערעור והוגדר כ"ערעור סרק", שאלמלא נסיבותיו של המבקש היה מצדיק פסיקת הוצאות), לבין הבקשה בתיק זה בה נמצא, כי ה"עתירה" שהוגשה אינה מגלה עילה ומטעם זה (ובהסתמך על הוראות תקנה 13 (ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-) נדחתה הבקשה לפטור מאגרה.

חיובו של המבקש בתשלום הוצאות לאוצר המדינה אינו "קנס" אלא יישום של הוראות תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (מכח הוראות תקנה 20 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד1984-)

פנייתו של המבקש לשר המשפטים אינה מצויה, כמובן, בסמכותי, אולם איני רואה בפניה זו (אם אכן נעשתה) עילה לעיכוב הליך כלשהו בעניינו של המבקש - מה גם שכאמור לעיל נמחקה העתירה עוד ביום 26.5.00 - כך שאין עוד מה לעכב.

טענת המבקש לקיום "זכות" לסניגור ציבורי לצורך עתירה זו (שנמחקה כאמור) היא חסרת בסיס ודינה להידחות.

הבקשה נדחית איפוא. המבקש ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 1,000 ש"ח.