ע"א 2114/08אבי ברמלי נ. ירון לוי

1.

בתיק זה ניתן ביום 16.6.2008 צו לסיכומים, לפיו יגיש המערער את סיכום טענותיו עד ליום 8.2.2009. עוד נקבע באותו צו כי השלמת טיעון בעל פה תתקיים ביום 20.5.2009. בהמשך, מטעמי בית המשפט, נדחה המועד להשלמת טיעון בעל פה ליום 18.11.2009. המערער לא פעל בהתאם לצו הסיכומים ולא הגיש את הסיכומים במועד. ביום 11.2.2009 הגישו המשיבים בקשה לדחיית הערעור, באין הגשת סיכומים. המערער, בתגובה, טוען כי לאחר שהתקבלה אצלו ההודעה בדבר דחיית מועד הדיון סבר, בטעות, כי נדחו גם המועדים להגשת הסיכומים. הטעות נתגלתה, כך נטען, רק משנתבקשה תגובה לבקשה לדחיית ההליך. מאחר שמדובר בטעות בתום לב מבקש המערער שלא לדחות את ההליך ולהאריך את המועדים להגשת סיכומים מטעם כל בעלי הדין.

2.

נחה דעתי כי בנסיבות העניין יש להאריך את המועד להגשת סיכומים וכי אין הצדקה לדחות את הערעור. בחנתי את הבקשה בשים לב למכלול האינטרסים המעורבים. במאזן האינטרסים בין הצדדים, ניתן משקל נכבד לזכותו של המערער במיצוי זכות הערעור. לגבי המשיבים, האינטרס הלגיטימי שלהם הוא בכך שהליכי הערעור לא יתמשכו מעבר לסביר. בנסיבות העניין, מוליכים שיקולים אלה לקבלת הבקשה להארכת מועד. אמנם, המערער לא פעל כנדרש כדי לעמוד בחובת הגשת הסיכומים במועד. ההסבר לכך מצוי, ככל הנראה, בנסיבות המתוארות בתגובתו. האמור בתגובה מלמד כי מחדלו של המערער אינו נעוץ בזלזול בהליך ואינו נובע מזניחתו. מבחינת המשיבים, לא מצאתי פגיעה של ממש באינטרסים שלהם בסיומו של ההליך תוך פרק זמן סביר, לאור העובדה כי הארכת המועד להגשת סיכומים לא תחייב דחייה של מועד הדיון. מכל מקום, הנזק שגרם המחדל למשיבים אינו שקול כנגד הנזק שבדחיית הערעור ללא דיון בו לגופו. על כן אין מקום להשתמש בסנקציה החריפה של דחיית הערעור. לטעמי, יש להעדיף את בירור הערעור לגופו של פני דחייתו בנימוק דיוני של איחור בהגשת סיכומים.

3.

התוצאה היא כי המועד להגשת סיכומי טענות של המערער מוארך עד ליום 22.3.09. המשיבים יגישו את סיכום טענותיהם עד ליום 24.5.09. סיכומי תשובה יוגשו, אם חפץ המערער בכך, עד ליום 24.6.09. מתכונת הסיכומים תהא כאמור בצו סיכומי טענות מיום 16.6.2008. אין צו להוצאות.