ע"א 2126/97 חנוכה אליהו נ. פרומוביץ יהודה

מנוסח זכרון הדברים, שנוסח בידי המערער, עולה, כי המערער ביקש לקנות את זכות הבעלות בחנות בשלמות. לשם כך לא היה די בהסכמת המשיב 1 להתקשר עימו, אלא היה צורך גם בהסכמת אשתו. בגוף זכרון הדברים נכתב, כי "המוכר (המשיב 1) מצהיר כי הוא מתחייב גם בשם אשתו אשר הסמיכה אותו לחתום על זכרון דברים זה בשמה". בדיעבד התברר, כי להצהרה זו לא היה יסוד, שכן אשתו של המשיב 1, שלא ידעה מראש אודות העיסקה המדוברת, סירבה לתת את הסכמתה לכריתתה. המסקנה המתחייבת היא, כי לא קמה התקשרות מחייבת אף לגבי חלקו של המשיב 1 בזכות הבעלות, שכן מעיקרה היתנו הצדדים על מכירת החנות בשלמות. אפשר אמנם שבנסיבות אלו קמה למערער עילה לתביעת פיצויים נגד המשיב 1, אלא שמה שהמערער תבע היה אכיפת החוזה.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של המערער בשל פגמים אחרים שמצא בה, ואילו לעניין היותו של המשיב 1 בלתי מורשה לחייב את אשתו הקדיש רק דברים קצרים. הגענו למסקנה כי די בקביעה שהמשיב 1 לא היה מורשה לחייב את אשתו כדי להוביל לדחיית הערעור. לפיכך נפטור את עצמנו מן העיסוק בהנמקתו הנרחבת של בית המשפט המחוזי ביחס לפגמים שנפלו בהליך הכריתה. לו נדרשנו לכך, לא מן הנמנע שהיינו מצביעים על פגמים נוספים בהליך הכריתה, מעבר לאלה שבהם התמקד הנשיא המלומד. לא ראינו מקום להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו למשיבים בערכאה הראשונה. הערעור שכנגד נדחה.

הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבים שכר טרחת עורך-דין בסך 20,000- ש"ח.