ע"א 2135/97 בן ציון יצחקוב נ. בן ציון סולימן

המערערים היו בעליה של דירה בגבעתיים. על-פי חוזה שנכרת ביום 12.6.94 מכרו המערערים את דירתם למשיבה 2. בהסכם נוסף, שנכרת באותו מועד בין המערער 1 לבין המשיב 1, התחייב המערער להעביר למשיבה 2 את הדירה, כשהתמורה המוסכמת לכך תתבטא בסילוק חובם של המערער 1 ושל אחיו, על-ידי המשיב 1, לאחד פנחס ברנזון. משניסו המערערים להתכחש להתחייבויותיהם לפי שני החוזים עתרו המשיבים, על דרך המרצת פתיחה, למתן פסק-דין המכריז על תקפותם של ההסכמים. בפי המערערים היו שתי טענות עיקריות: האחת, כי התקשרותם בהסכמים הושגה על-ידי המשיב 1 בלחץ ובאיומים. והשנית, שלמערער ואחיו לא היה כל חוב, היכול להסביר את הסכמתם להתקשר בהסכמים. בית המשפט המחוזי לא מצא ממש באף אחת מן הטענות. לטענת הלחץ והאיומים לא הביאו המערערים כל ראיה. גם בשאלת קיומו של החוב לא היו בפיהם אלא טענות סתמיות. בית המשפט המחוזי השתכנע, כי המשיב 1 אכן פרע את חובם של המערער ואחיו לברנזון. לנוכח קביעות אלו קיבל בית המשפט את התובענה והכריז על תקפות ההסכמים.

בא-כוח המערערים, שלא ייצגם לפני הערכאה הראשונה, השיג לפנינו על צדקת הקביעות הללו אך באלו לא מצאנו שמץ יסוד להתערב.

בפי המערערים היו טענות נוספות, בחלקן חדשות, שלהוכחתן אף ביקשו רשות להבאת ראיות נוספות בערעור. עיינו בטענות ולא מצאנו כי יש באיזו מהן כדי להשפיע על ההכרעה. גם הבקשה להבאת ראיות נוספות, שגם אילו התרנו להביאן לא היה בהן כדי להוביל להתערבות במימצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, דינה להידחות.

המסקנה המתבקשת מכל האמור הוא, שדין הערעור להידחות. הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.