ע"א 2135/97 בן ציון יצחקוב נ. בן ציון סולימן

אני נענית לבקשה להוספת נימוקי ערעור חדשים.

בנימוקים אלה אין כדי להביא לשינוי בהחלטתי לעניין עיכוב ביצוע פסק-הדין, שלא נסמכה מלכתחילה על סיכויי הערעור של המבקשים.

אשר לבקשה "לבטל את הוראת הפינוי של המבקשים מדירתם", יש להעמיד את הדברים על דיוקם.

פסק-הדין המחוזי נשוא הבקשה לעיכוב ביצוע הצהיר על תקפותם של הסכמים, במסגרתם התחייבו המבקשים להעביר למשיבים את דירת המגורים שלהם. השופט הורה על רישום הדירה בשם המשיבה 2, אך נמנע מלמנות כונס נכסים, כפי שנתבקש בהמרצת הפתיחה. השופט ציין, כי: "היה והמשיבים [המבקשים שבפני] לא ישתפו פעולה עם המבקשים [המשיבים שבפני] יהיו האחרונים רשאים לפנות בענין זה לבית המשפט".

השופט דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובהחלטתי מיום 15.5.97 סירבתי אף אני לעכב את ביצוע פסק הדין, בכפוף למתן ארכה של שלושה חודשים למבקשים, למצוא לעצמם דיור חלוף ולפנות במשך תקופה זו את הדירה נשוא הבקשה.

אך מובן הוא, כי אין לראות בהחלטה זו משום מתן צו פינוי, הניתן למימוש בהוצל"פ. החלטה זו לא כיוונה ליתן סעד אופרטיבי שלא ניתן בידי שופט בית המשפט המחוזי, אלא אך לכך שבמהלך שלושת החודשים ממועד מתן ההחלטה לא יוכלו המשיבים לממש את פינויים של המבקשים מדירתם, אף אם ישלימו בינתיים את כל ההליכים הנחוצים לשם כך. בהחלטתי מיום 12.6.97, שניתנה בעקבות בקשה קודמת לעיון חוזר, הבהרתי, כי: "... אין בהחלטה האמורה כדי להתלות את תוצאת פעולתו של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, מלבד הארכה שניתנה למשך 3 חודשים מיום מתן ההחלטה לצורך מימוש פינוים של המשיבים מן הדירה". אם כן, המשיבים רשאים היו לפתוח בהליכים הנחוצים לצורך פינוי המבקשים מן הדירה גם בשלושת החודשים שחלפו זה מכבר, אם כי לא יכלו לפנות את המבקשים מן הדירה במשך תקופה זו.

כיום, עם חלוף שלושת החודשים שניתנו למבקשים למען יוכלו להתארגן כנדרש. אינני רואה לעכב ביצוע פעם נוספת כמבוקש, והמשיבים רשאים לפעול בהתאם לאמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.