ע"א 2136/18 עודד בן דוד נ. רותי די בן יאיר

1.

בפני בקשה לבטל עיכוב ביצועו של פסק דין מיום 29.1.2018 שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 22.2.2018 (ת"א 60521-10-15, השופט מ' בר-עם ) עד להכרעה בערעור שהוגש עליו לבית משפט זה. בנוסף או לחלופין הבקשה נסבה על מתן צו מניעה זמני שיאסור על ביצוע עסקאות למכירה או להעברה של זכויות הנוגעות לפרויקט פינוי בינוי בקריית גת, כמפורט להלן.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

בשנת 2013 יזמו רותי די בן יאיר, המבקשת בהליך דנן (להלן: המבקשת ), ואורלי יראי (להלן: יראי ), שצורפה להליך כמשיבה פורמלית, פרויקט התחדשות עירונית בקריית גת (להלן: הפרויקט ), והקימו לשם כך את חברת ש.י.ר ליברטי בע"מ (להלן: חברת ש.י.ר ). בעת הקמתה של חברת ש.י.ר החזיקה המבקשת ב-55% מהון המניות שלה, ושימשה בה יושבת ראש הדירקטוריון, מנכ"לית ומורשית החתימה. על-פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במחצית הראשונה של שנת 2013 המבקשת פעלה להחתמת דיירים על טפסי הסכמה לקידום הפרויקט וניהלה מגעים עם משקיעים פוטנציאלים, אדריכלים ובעלי מקצוע נוספים, אך לקראת סוף אותה שנה החלו להתגלע מתחים בינה לבין יראי שהסתיימו בניתוק הקשר בין השתיים. לטענת המבקשת, היא פנתה לאחד היועצים המשפטיים בחברה שאמר לה כי סיכויי הפרויקט לצאת אל הפועל קלושים, ובשלב זה היא הניחה שהפעילות בחברת ש.י.ר הוקפאה.

3.

לטענת המבקשת, בחודש מאי 2015 סיפר לה אחד מדיירי הפרויקט על כניסתו של גורם חדש לפעילות בו. לאחר שניסיונותיה ליצור קשר עם שותפתה לא צלחו היא פנתה לרשם החברות, אז נודע לה כי החל מחודש יוני 2013 החלו יראי ואדם נוסף, עודד בן דוד (להלן: בן דוד ), בסדרת פעולות שתכליתן השתלטות על זכויותיה ואחזקותיה בחברת ש.י.ר. בין היתר, טוענת המבקשת כי השניים הגדילו את הון המניות בחברה והעבירו שלא כדין את מניותיה ליראי, שהעבירה אותן לבן דוד. עוד היא טוענת שהשניים דיווחו על הפסקת כהונתה כדירקטורית ומינו תחתיה את בן דוד – כל אלה תוך זיוף חתימתה. לטענתה, הפעולות נעשו תוך הצגת מצגים כוזבים כלפי רשם החברות והפרה של הוראות התקנון, ללא הסכמתה ומבלי שחתמה על כתב העברת מניות.

4.

המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, היא התביעה העומדת ביסוד ההליך דנן, ובמסגרתה ביקשה להצהיר כי זכויותיה בחברת ש.י.ר הן כפי שהיו קודם ליום 12.6.2013 (קרי בשיעור של 55%), וכן להורות על תיקון של מרשם בעלי המניות ונושאי המשרה בחברה וברשם החברות בהתאם לכך.

5.

הצדדים הסכימו כי בית המשפט המחוזי ייתן את פסק דינו על יסוד הכרעה

בשאלה עובדתית אחת – האם המבקשת חתמה על הסכם פרישה ושטר העברת מניות. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי הנטל להראות שהחתימה על ההסכם הייתה של המבקשת (כלומר, חתימה אותנטית ולא מזויפת) היה מונח על כתפיהם של המשיבים, וכי זה לא הורם על-ידם. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של בן-דוד שלפיה בעלותו בחברה מוגנת מכוח "תקנת השוק" בהתחשב בכך שרכישת המניות נעשתה מידי בעלת מניות בחברה פרטית שאינה נסחרת בבורסה. בית המשפט המחוזי הבהיר, כי בנסיבות אלה אין לומר כי מתקיים התנאי של "מהלך העסקים הרגיל", ועל כן אין כלל תחולה לתקנת השוק. בהתאם לכך הורה בית המשפט על תיקון הרישום בספרי החברה וברשם החברות, וכן הורה על פסיקת הוצאות בסך 20,000 שקלים.

6.

ביום 4.2.2018 הגישו יראי, בן דוד וחברת ש.י.ר בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע של פסק דינו עד להכרעה בערעור שבכוונתם להגיש. בבקשה נטען כי יראי ובן דוד השקיעו בחברה במהלך השנים האחרונות כ-4 מיליון שקלים ומאות שעות עבודה, בעוד המבקשת לא הביעה כל התעניינות בה, וכי רישום זכויותיה "עשוי להוביל את החברה לכאוס". לאחר שהתבקשה תגובת המבקשת, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה והורה על עיכוב ביצוע של פסק הדין עד להכרעה בערעור בעניינו. זאת, בכפוף לרישום הערה מתאימה בספרי החברה בדבר מתן פסק הדין.

הבקשה שבפני

7.

ביום 13.3.2018 הגיש בן דוד לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וביום 29.4.2018 הגישה המבקשת ערעור שכנגד המופנה אך כלפי רכיב ההוצאות. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 30.1.2019 הוגשה הבקשה דנן. בתמצית, נטען בבקשה כי ימים ספורים קודם להגשתה התברר למבקשת באקראי כי בן דוד פועל באמצעות חברה המצויה בבעלותו היחידה – מגדלי קריית גת בע"מ (להלן: חברת מגדלי קריית גת ), שצורפה כמשיבה לבקשה אך אינה צד לערעורים התלויים ועומדים, ואדם נוסף בשם מיכאל מזרחי (להלן: מזרחי ), למכירת כל זכויותיה של חברת ש.י.ר לצדדים שלישיים, בניסיון להבריח את רכושה של המבקשת בטרם יינתן פסק דין בערעור. לטענת המבקשת, ממידע שהגיע לידיה עולה כי בנו של בן דוד, שאף הוא אינו משיב לבקשה או להליכי הערעור, הזמין הערכת שמאי לפרויקט ואף כרת הסכם עם מזרחי למכירת הזכויות בו. המבקשת מציינת עוד כי מזרחי פנה למתווך והציג בפניו את ההסכם האמור, שממנו עולה כי על מזרחי למכור את הזכויות בפרויקט עד ליום 19.2.2019 – חודש לפני המועד המקורי שנקבע לדיון בערעור אך לבסוף לא התקיים. עוד היא טוענת כי מכירת הזכויות בפרויקט נועדה להיעשות באמצעות חברת מגדלי קריית גת.

8.

על רקע זה, המבקשת טוענת כי ללא ביטול של עיכוב הביצוע שניתן בבית המשפט המחוזי, או לחלופין מתן סעד זמני בדמות צו מניעה שיאסור על מכירת הזכויות בחברת ש.י.ר, עלולה להיגרם "תאונה משפטית" הכוללת צדדים שלישיים שתסב לה נזק בלתי הפיך.

9.

ביום 30.1.2019 הוריתי למשיבים להגיב בקצרה על טענותיה של המבקשת, וכן הוריתי על צו מניעה ארעי האוסר על כריתת חוזים חדשים או מתן התחייבויות חדשות בנוגע לחברת ש.י.ר וכן על יצירת כל שינוי במצב הזכויות בה ובהתחייבויותיה. למחרת היום אפשרתי למשיבים להגיש התייחסות משלימה. בן דוד, חברת ש.י.ר וחברת מגדלי קריית גת הגישו את תגובתם ביום 6.2.2019 במשותף, וזו תכונה בהמשך, למען הנוחות, תגובתו של בן דוד. להשלמת התמונה יצוין, כי יראי ומזרחי לא הגישו כל תגובה מטעמם.

10.

בתגובותיו טוען בן דוד כי רכש את הזכויות בחברת ש.י.ר ביום 29.8.2013, כאשר המבקשת כבר לא הייתה רשומה כבעלת מניות בה. לטענתו, רק במהלך חודש אוקטובר 2015 הוא התוודע לטענות המבקשת, אשר בכל התקופה שבה היה מעורב בחברה לא השקיעה בה ולא פעלה לקידום הפרויקט. בנוסף, טוען בן דוד כי בעת שרכש את הזכויות בחברת ש.י.ר, היה ברשותה מספר מועט של חוזים חתומים עם דיירים בפרויקט, וכי תוקפם ממילא פג בחלוף שנתיים כאשר החברה כשלה בפיתוח הפרויקט ולא עמדה בתנאים המתלים שהיו בהם. בן דוד מוסיף וטוען כי בידי החברה לא נותר הסכם מחייב כלשהו עם הדיירים, ונוכח מצב דברים זה נטלה חברת מגדלי קריית גת שבבעלותו את היוזמה ופנתה אליהם לצורך התקשרות עצמאית עמה. לשיטתו, הפרויקט שמקדמת חברת מגדלי קריית גת שונה מזה שקידמה חברת ש.י.ר, בין השאר בכך הוא כולל 32 יחידות דיור בלבד ולא 72 יחידות דיור כמו בפרויקט המקורי, וכי על רקע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא אף הציע למבקשת להצטרף אליו כשותפה, כפי שעולה ממכתב שנשלח אליה ביום 12.9.1018, אלא שזו סירבה לכך. לדידו של בן דוד, המכתב מעיד על כך שהמבקשת ידעה על חידוש הפרויקט ועל היותה של חברת ש.י.ר ריקה מנכסים.

11.

בן דוד מציין עוד כי חברת מגדלי קריית גת לא הייתה צד להליך המקורי, ועל כן קיים קושי בהוצאת צו מניעה נגדה, וכי הדיירים, שעלולים להיפגע ממתן סעד למבקשת כלל לא צורפו לבקשה. עוד נטען כי המבקשת נרדפת בידי נושיה, ועל כן אין בכתב ההתחייבות העצמית שצירפה כדי להוות ערובה לנזקים שעלולים להיגרם אם יבוטל עיכוב הביצוע, וכן כי עצירת הפרויקט עלולה לגרור נזקים המוערכים בעשרות מיליוני שקלים, ובנסיבות אלה מאזן הנוחות נוטה לטובת דיירי הפרויקט ולטובת חברת מגדלי קריית גת. לבסוף נטען, לחלופין, כי אם יוחלט ליתן למבקשת צו כאמור, יש להתנותו בהפקדת עירבון בסך 10,000,000 שקלים.

12.

ביום 7.2.2019 התרתי למבקשת להגיש תגובה מטעמה לדברים, וזו הוגשה ביום 12.2.2019. בתמצית, המבקשת משיגה באריכות על אמיתות טענותיו העובדתיות של בן דוד, ובהן על כך שיידע אותה בדבר פעילותה של חברת מגדלי קריית גת, על זהות הפרויקטים השונים ועל תוקף החוזים שכרתה חברת ש.י.ר עם הדיירים. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת כי הסיבה שבגינה הורה בית המשפט המחוזי מלכתחילה על עיכוב הביצוע של פסק דינו הייתה טענותיו של בן דוד שלפיהן השקיע 4 מיליוני שקלים בחברת ש.י.ר, ולפיכך מתמיה כיצד באחת הפכה ההשקעה לכזו שבוצעה בחברה אחרת. כמו כן, ביחס לטענה כי חברת מגדלי קריית גת איננה צד להליך, טוענת המבקשת כי מדובר ב"תאומה" לחברה, אשר אליה מנסה בן דוד להבריח את זכויותיה, ועל כן יש מקום לפעול בעניין זה מכוח הוראת סעיף 6(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 שעניינו הרמת מסך. בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אם אכן זכויותיה של חברת ש.י.ר פקעו אין כל הצדקה להמשך עיכוב ביצועו של פסק הדין, ומנגד, אם המצב אינו כזה, הרי שהוא מנוצל לרעה על-ידי בן דוד, כפי שנטען על ידה. המבקשת מוסיפה כי הטענה בדבר הנזק שייגרם לדיירים נטענה באופן כוללני שכן המבקשת אינה מעוניינת לעצור את הפרויקט, אלא רק למנוע את העברתו לצד שלישי.

דיון והכרעה

13.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות שהגישו הצדדים ואת נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

14.

כפי שצוין בפתח הדברים, הבקשה שבפני היא לביטול עיכוב ביצוע פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי לנוכח שינוי נסיבות. למעשה, בקשה זו היא מעין "עיון חוזר" בעיכוב הביצוע, שאלמלא הוגש ערעור לבית משפט זה, הייתה צריכה להידון בפני הערכאה הדיונית שהורתה על עיכוב הביצוע. עם זאת, משהוגש ערעור כאמור, רשאי בית משפט זה לדון בבקשות לסעדים זמניים לתקופת הערעור, כמו גם בבקשות לביטולן (ראו: ע"א 1103/04 רוזנצוויג נ' מפרק גדרם שמנים בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים) , פ"ד נט(3) 125, 129 (2004); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 384 (מהדורה שלישית, 2012)).

15.

לגופו של עניין, המבקשת הרימה את הנטל להראות כי חל שינוי נסיבות מאז ניתן עיכוב הביצוע בבית המשפט המחוזי, כך שמאזן הנוחות אינו נוטה עוד לעבר בן דוד. כזכור, בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק דינו התמקד בן דוד בהשקעתו בחברת ש.י.ר ובטענה בדבר ה"כאוס" שייגרם לה אם המבקשת תירשם כבעלת 55% מהזכויות בה. אולם, עתה הוא טוען כי החברה ריקה מנכסים וכי החוזים שכרתה בשעתו עם הדיירים כלל אינם תקפים. מבלי לבחון את נכונות הדברים, ברי כי אם זו טענתו, אין עוד הצדקה למנוע מהמבקשת לממש את פירות זכייתה – רישומה כבעלת 55% מחברת ש.י.ר. די בכך לצורך קבלת הבקשה.

16.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת במובן זה שעיכוב הביצוע שעליו הורה בית המשפט המחוזי מתבטל, ויש לפעול בהתאם לאמור בפסקה 36 לפסק דינו. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 30.1.2019 מתבטל גם הוא. בן דוד וחברת מגדלי קריית גת יישאו יחדיו בהוצאות המבקשת בסך 5,000 שקלים.

17.

בהתחשב בנסיבות ובטענות בנוגע להשלכות אפשריות על צדדים השלישיים, מבלי לקבוע מסמרות, הדיון בערעור ייקבע עד לסוף חודש מאי 2019.