ע"א 2141/18 ברקאי פטמים בע"מ (לשעבר ברקאי למהדרין) נ. החווה לפיטום עופות

השופט י' עמית :

1.

הערעורים המאוחדים שבפנינו אינם לצמחוניים, באשר עניינם בשוק העופות לפיטום.

סיפור המעשה סבוך, ופסק הדין משתרע על 94 עמודים. בתמצית שבתמצית, נספר כי ענייננו במערכת הסכמית בין משחטות (הם המערערים בע"א 2141/18, להלן: המשחטות ) לבין מגדלי עופות לפיטום (הם המשיבים בע"א 2141/18 והמערערים בע"א 3565/18, להלן: המגדלים ).

ההתקשרות הראשונה נעשתה בין המשחטות לבין המגדלים בהסכם מיום 11.11.2010, והתייחסה לחוות גידול עופות לפיטום בקיבוץ שדה יואב; ההתקשרות השניה נעשתה בין המשחטות לבין המגדלים בהסכם מיום 22.1.2013, והתייחסה לחוות גידול עופות בקיבוץ גבעת חיים. יצויין כי בעת ההתקשרויות, החוות הוחזקו ונוהלו על ידי המגדלים, אך לא היו בבעלותם.

על פי מערכת ההסכמים, המשחטות דאגו לספק למגדלים אפרוחים (שאותם רכשו ממדגרות), המגדלים פיטמו את האפרוחים והביאו אותם עד למשקל של 1.9 - 2.2 ק"ג, שאז נשלחו למשחטות לסיים את חייהם הקצרים. כל מחזור גידול מכונה בעגה המקצועית "מדגר", ובשנה יש כחמישה מדגרים. על כל ק"ג של עוף שיצא מהחווה בשדה יואב היו המגדלים זכאים לקבל 0.47 ₪ לק"ג בצירוף מע"מ, על כל ק"ג של עוף שיצא מהחווה בגבעת חיים היו המגדלים זכאים לקבל 0.60 ₪ לק"ג בצירוף מע"מ. במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים, המשחטות הפחיתו סכומים ששולמו ישירות לספקים של המגדלים, כמו ספקי תערובת.

2.

הורתו של הסכסוך בין הצדדים הוא בטענת המשחטות כי המגדלים גנבו כ-17,000 עופות שאותם שווקו באופן עצמאי. בעקבות הליך משפטי בו נקטו המשחטות,

נקבע מנגנון מסויים לגבי אופן המכירה של העופות, הפקדת התמורה בנאמנות וחלוקתה בין הצדדים. במהלך הסכסוך, המשחטות נטלו לידיהן את גידול העופות והשתלטו הלכה למעשה על החוות.

3.

הצדדים הגישו תביעות הדדיות זה כנגד זה, ולסופו של יום דחה בית המשפט המחוזי בפסק דינו את תביעת המשחטות וקיבל את התביעה שכנגד של המגדלים.

פסק הדין מבוסס על הקביעה כי המשחטות הפרו את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא סיפקו את כמות האפרוחים למדגר, בניגוד למוסכם בין הצדדים. בהתאם לכך, נפסק לזכות המגדלים פיצוי לעבר ופיצוי לעתיד על פי חישוב של ההכנסה הצפויה במהלך שלוש שנות הפעלה של החוות, בניכוי ההוצאות הקבועות. בתוצאה הסופית, סכום הפיצוי שנפסק לזכות המגדלים הופחת קמעה (כ-2%), על מנת להעמיד את הפיצוי בגבול הסכום שנתבע על ידם ואשר הועמד על ידי המגדלים לצורכי אגרה על הסך של 3 מיליון ₪.

על פסק הדין נסבים שני הערעורים שבפנינו.

4.

המשחטות הלינו, בין היתר, על דרך הילוכו של בית המשפט המחוזי ועל הקביעה כי הן שהפרו את ההסכם הפרה יסודית. עוד נטען כי בקביעת הפיצוי, בית המשפט לא הביא בחשבון פחת וקיזוז של 3%; וכי המגדלים חטאו בגניבה ובמכירה של 17,000 עופות שאת התמורה עבורם שלשלו לכיסם.

מנגד, המגדלים טענו בערעורם כי על הסכום שנפסק לזכותם יש להוסיף מע"מ, וכי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא פסק לזכותם את הסעד של החזרת החוות לניהולם.

5.

נאמר בקצרה, כי לא מצאנו ממש באף אחד מהערעורים ואנו מאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

למעלה מן הצורך, נתייחס בקצרה לטענות הצדדים ונפתח בטענות המשחטות.

6.

א .

אין לקבל את טענת המשחטות כי בית המשפט שגה בקביעתו לפיה הפרו את התחייבותם לגבי כמות האפרוחים שהתחייבו לספק למגדלים. אכן, בהסכמים נכתב כ -258,000 ו כ -150,000 אפרוחים למדגר, אולם את האות " כ " יש לפרש כמאפשרת סטייה של מאות אפרוחים לכאן או לשם, אך לא הפחתה של אלפי או עשרות אלפי אפרוחים כטענת המשחטות. כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מר עוזרי, הבעלים של המשחטות (המערער 3 בע"א 2141/18, להלן: מר עוזרי ), בקי ורגיל בנושאים אלה, וחזקה עליו שידע להעריך את כמות האפרוחים שניתן לגדל בחוות.

ב .

בית משפט קמא הגיע למסקנה כי לא מדובר בגניבה של 17,000 עופות, אלא בדילול מוסכם של העופות במדגר. מכל מקום, גם אם נקבל טענת המשחטות כי היה מדובר בגניבה, לא הוכח כי הנושא לא הובא בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי, ולא הוכח כי המנגנון עליו הוסכם בין הצדדים בהליך שהתנהל בשעתו ביניהם, לא כלל גם את הכמות של 17,000 העופות.

זאת ועוד. גם אם נקבל טענת המשחטות כי המגדלים שלשלו לכיסם את התמורה שקיבלו עבור מכירת 17,000 עופות בשוק החופשי, לא היה מקום להפחתה של מאות אלפי שקלים מסכום הפיצוי. זאת, מתוך ראייה כוללת של התיק, בהינתן

שחישוב פיצויי הקיום נעשה לפי שלוש שנים, שהרי ניתן היה לערוך את החישוב גם לפי ארבע ואפילו חמש שנים (במועד מתן פסק הדין המשחטות החזיקו בחוות מזה כחמש שנים). לכך יש להוסיף כי מר עוזרי התבטא במהלך הדיון כי על פי הכרטסת של המשחטות, המגדלים עומדים ביתרת זכות של כ-300,000 ₪.

ג.

לכאורה, בחישוב סכום הפיצויים לעבר ולעתיד היה מקום להפחית 3% בהתאם למערכת ההסכמים ("בקיזוז 3% משקל גשר" ו"בקיזוז 3% + מע"מ צמוד למדד לצרכן"), ואף להפחית אחוזים נוספים בגין תמותת עופות. ברם, בראייה הכוללת של התיק, אין מקום להפחתת הפיצוי שנפסק לזכות המגדלים, וזאת לאור האמור בס"ק ב' לעיל ובשל אי פסיקת מע"מ לזכות המגדלים, כאמור בסעיף 7א להלן.

7.

אשר לטענות המגדלים:

א .

במישור העקרוני, יש ממש בטענת המגדלים כי על סכום הפיצוי שנפסק לזכותם צריך היה להוסיף מע"מ. ברם, משהעמידו המגדלים את סכום התביעה על הסך של 3 מיליון ₪, ותביעתם נענתה במלואה, אין מקום להוסיף את סכום המע"מ ובכך לחרוג מהסכום שנתבע ושבגינו שולמה אגרה. מכל מקום, אי פסיקת המע"מ "מתקזזת" מול אי הפחתת הפיצוי בשיעור של 3% + פחת בגין תמותה, כאמור בסעיף 6ג לעיל.

ב .

טענת המגדלים כי היה על בית המשפט להורות על החזרת החזקה בחוות לידיהם, היא כמעט תיאורטית, בהינתן שתקופת החוזה עם קיבוץ שדה יואב כבר הסתיימה, ובקיבוץ גבעת חיים נותרו עוד כשנתיים עד לתום תקופת השימוש.

מכל מקום, הסעד של החזרת החזקה בחוות נטען כסעד חלופי לפיצויים, ולא כסעד מצטבר. פיצויי הקיום משקפים את הרווח שהמגדלים היו אמורים להפיק מפיטום העופות אילולא הופסק ההסכם בין הצדדים, כך שלא היה מקום להורות בנוסף גם על החזרת החזקה בחוות לידי המגדלים.

לכך יש להוסיף, כי מפסק הדין ומהחומר שהציגו הצדדים עולה כי המגדלים נקלעו לקשיים כספיים עובר לחתימת מערכת ההסכמים, כך שעיקר ההשקעה בחווה בשדה יואב נעשתה על ידי המשחטות (ששילמו ישירות לחברת אדק בע"מ). זאת ועוד. המגדלים הם שהעבירו בהסכמה למשחטות את החזקה בחווה בגבעת חיים, לאחר שהקיבוץ הגיש כנגדם תביעה לסילוק יד בשל חוב דמי השימוש.

8.

סוף דבר שלא מצאנו לקבל את הערעורים, והם נדחים בזה.

עיכוב הביצוע על פי החלטת השופט הנדל מיום 26.3.2018

– בטל. הסך של שני מיליון ₪ שהפקידו המערערים בע"א 2141/18 בקופת בית המשפט יועבר לידי המשיבים בע"א 2141/18 (למעט המשיב 4 ש"נגרר" לערעור כמי שהיה צד לדיון בבית המשפט המחוזי)

אן צו להוצאות. הערבונות שהפקידו הצדדים בגין הגשת הערעורים – יוחזרו לידיהם.