פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
2160/97
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט ת' אור
כבוד
השופט מ' אילן
המערער
:
אילנות
הקריה (ישראל בע"מ)
נגד
המשיבים
:
1.
הועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב
2.
הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון
3.
החברה הכללית לפיתוח חולון
ה ח ל ט ה
ערעור זה הוגש ב- 3.4.97.
ביום 2.3.98 החליט כב' הנשיא, על יסוד תקנה
448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם
בכתב.
בהחלטה הנ"ל נקבע, כי בעלי הדין ימציאו
העתק מסכומיהם לצד שמנגד במישרין, "כנגד אישור".
נקבע כי המערערת תגיש את סכומיה תוך שלושים
יום ממסירת ההחלטה לידיה. המשיבות תגשנה את סכומיהן תוך 30 יום מקבלת טענות
המערערת על ידן.
כן ניתנה הרשות למערערת להשיב לתשובת המשיבים,
תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לה התשובה, או להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה
להשיב, תוך התקופה האמורה.
עוד נקבע, שהיעדר תשובה תוך התקופה האמורה
ייראה כהודעת המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור.
המערערת הגישה את סכומיה ביום 9.4.98.
המשיבות 2 ו3- הגישו סכומיהן ב- 4.5.98 ואילו
המשיבה מס' 1 ב- 28.5.98. לאחר מועד זה לא הוגשה תשובה של המערערת וגם לא הודעה
כלשהי.
בית המשפט נהג כאמור בסיפא של החלטת כב' הנשיא
מיום 2.3.98 וראה באי הגשת תשובה מטעם המערערת תוך 15 יום מקבלת סכומי המשיבה מס'
1, הודעה שאין המערערת מעונינת להגיש תשובה. למעשה המתין בית המשפט הרבה מעבר
לתקופה הקצובה בהחלטה הנ"ל.
ביום 12.4.99 ניתן פסק דין
הדוחה את הערעור.
עתה מונחת לפנינו בקשת המערערת ל"ביטול פסק הדין מחמת פגם בהליך". בקשה זו הוגשה ב- 29.4.99 וצורפה לה הודעה שמציינת כי הבקשה בכתב מוגשת לאור "הנחיות כב' השופט ת. אור באולם ביום 12.4.99".
בבקשה נטען מבחינה עובדתית, כי משיבה מס' 1 הגישה את סכומיה לבית המשפט בלי להמציא עותק למערערת. רק כאשר זומנה המערערת לשימוע פסק הדין ליום 12.4.98, התברר לבא כוחה מבדיקה שערך במזכירות בית המשפט, כי המשיבה מס' 1 הגישה סכומים.
המערערת טוענת, כי במחדל של אי-המצאת עותק מסכומי המשיבה מס' 1 נפגעו זכויותיה היסודיות של המערערת, מפני שנשללה ממנה זכות טיעון, ולכן היא מבקשת לבטל את פסק הדין.
בא כוח המשיבה מס' 1 הגיש תשובה לבקשה, בה נטען כי המשיבה העבירה למערערת עותק של סכומיה על ידי חברת כ"ץ להובלות, מבלי שביקשה אישור לכך.
נטען גם, כי זכותה של המערערת לא נפגעה היות ומדובר בסכומי תשובה, שבהם בעל דין אינו יכול לעורר נושא חדש.
למרות האמור, השאירה המשיבה את הנושא "לשיקול דעת בית המשפט" ולא הביעה התנגדות לביטול פסק הדין.
המשיבים 2 ו3- בתגובתן מביעות התנגדות נמרצת לבטול פסק הדין.
במישור העובדתי אנו יוצאים מכלל הנחה, שסכומי המשיבה מס' 1 לא הגיעו לידי המערערת, שכן בהחלטה מיום 2.3.98 נאמר במפורש, שבעלי הדין יגישו זה לזה עותקים של סכומיהם "כנגד אישור".
עתה, כשאין אישור בידי המשיבה מס' 1 והמערערת טוענת שהיא לא קיבלה את הסכומים, עלינו להניח לטובתה שאמנם לא קבלתם.
אף על פי כן אנו דוחים את הבקשה וזאת משלושה טעמים:
א.פסק הדין ניתן אחד עשר חודש לאחר קבלת סכומי המשיבים. היה צריך להיות ברור למערערת שחלף הזמן להגשת סכומי המשיבה מס' 2, ומתוך הבקשה אף עולה, כי בא כוח המערערת היה ער לכך. הוא מציין בבקשתו, שהיה סבור שהסכומים לא הוגשו אך חשב ש"בתיק מסוג זה ראוי לנהוג במתינות ובהגינות כלפי המשיבה 1 ואין זה ראוי "לעוט על המציאה" ולנקוט בפעולה חד צדדית מטעם המערערת על יסוד תקנות 448(ג) ו- 450(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, בשל האיחור בהגשת סכומי המשיבה".
גישה זו אמנם ראויה לשבח, אך כמו בכל עניין, צריך לנהוג גם בזה במידה הנכונה. יפה עושה פרקליט שאינו מדקדק עם חברו כחוט השערה לגבי מניין הימים להגשת מסמכי בי-דין, אך כאשר חלפו יותר מעשרה חודשים מאז הוגשו הסכומים האחרונים שבא כוח המערערת ידע עליהם, היה צריך לנסות ולברר מה אירע.
ב.אם המבקש לא עשה דבר במשך עשרה חודשים הוא היה צריך לפחות לפנות לבית המשפט מיד עם קבלת הזימון לשימוע פסק הדין ולבקש לא לשמעו כי לא קבל את סכומי המשיבה מס' 1 ולא קבע עמדה לגביהם. אם גם זאת לא עשה היה צריך לפחות לומר את דברו בבקר שימוע פסק הדין לפני ששומע ולא להמתין לשימועו ולהעלות את הטענה לאחר השימוע.
ג.המבקש אינו מגלה בכל הבקשה מהי השאלה שהיה נדרש לה בסכומי תשובה ובמה נגרם עוות דין שהיא לא נדונה. מדובר בסכומי תשובה לתשובה, אשר מראש היה סימן שאלה אם יוגשו או לא. הנימוק הפורמלי, שנתקפחה הזכות שהוענקה למערערת בהחלטה מיום 2.3.98 להשיב לסכומי המשיבות אם רצונה בכך, אינו נימוק מספיק לביטול פסק הדין.
לפיכך הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ג' בסיון תשנ"ט (18.5.99).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97021600.
T04