ע"א 2190/99 מרדכי ששון נ. זוהר ששון

השופט י' טירקל:

הרקע

1.הרקע למחלוקת העומדת ביסודו של הערעור הנדון תואר בפסק דיננו בע"א 8667/96, שענייניו כרוכים בערעור הנדון.

המערער היה אזרח ישראל. היום הוא אזרח הולנד ומתגורר בה. המשיבה היא אזרחית ישראל. אחרי היכרות בין השניים בישראל נישאו המערער והמשיבה בהולנד בחודש מרץ 1990 בנישואים אזרחיים, ובחודש נובמבר 1990 נישאו בישראל כדת משה וישראל. יחסי בני הזוג נתערערו עד שבשנת 1995 הגיש המערער בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע תביעת גירושין נגד המשיבה.

המשיבה הגישה תביעה נגד המערער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לנקוט אמצעים לשמירת זכויותיה ברכושם של בני הזוג, כאמור בסעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן - "החוק"). המערער מצידו הגיש תביעה נגדה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע להצהיר כי הזכויות בבית מגורים באילת, שתואר בתביעה (להלן - "הבית"), הן שלו, וכך גם תכולתו.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' טימור) פסק כעתירתה של המשיבה בתביעתה (להלן - "פסק הדין הראשון"). ערעורו של המערער על פסק הדין הראשון נדון בפסק דיננו בע"א 8667/96 שהוזכר בראש הדברים. את תביעתו של המערער דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' ריבלין), בפסק דינו מיום 30.12.98, והוא עניינו של הערעור שלפנינו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי והשגותיו של המערער

2.הטעם העיקרי שעל פיו דחה בית המשפט המחוזי את תביעתו של המערער היה:

" - - - כי אין התובע [המערער - י' ט'] זכאי כלל לסעד שהוא מבקש היום. מימוש הסדר איזון המשאבים מועדו ביום פקיעת הנישואין - עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג. בעת שעורכים את איזון המשאבים, לאחר פקיעת הנישואין, שמים את נכסי כל אחד מבני הזוג, מנכים מהם את סכום החובות המגיעים מהם, ובהעדר הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מאחד לשני, מחליט בית המשפט גם בשאלה זו. במסגרת הכרעה זו עשויה להיבחן השאלה אלו נכסים היו לבני הזוג ערב הנישואים. כיוון שהסעד הקבוע אינו ניתן אלא עם פקיעת הנישואין, מסמיך חוק יחסי ממון, בסעיף 11 שבו, את בית המשפט לנקוט אמצעים לשמירת זכות עתידה של בן זוג על פי הסכם ממון או על פי ההסדר הסטטוטורי של איזון המשאבים. עצם הענקת הסעד הזמני [הכוונה לפסק הדין הראשון - י' ט'] מלמדת כי אין מקום להכרעה מוקדמת בשאלת הבעלות בנכסים, ובכלל זה ההכרעה בשאלה המוקדמת אם המדובר בבעלות בבית או בבעלות בכספי ההלואה שהובטחה בדרך של הטלת שיעבוד על הבית. - - - אין טענה היום בפי התובע כי פקעו נישואיו לנתבעת וכיוון שכך, אין הוא זכאי לסעד המבוקש".

3.בערעורו העלה המערער שתי טענות עיקריות: כי הבית ותכולתו נרכשו ממקורותיו בלבד לפני הנישואין; כי לפני נישואיהם של בני הזוג בהולנד עשו הסכם ממון לפני נוטריון בהולנד (להלן - "ההסכם"), לפיו "ביחסים המשפטיים ביניהם החוק ההולנדי הנוגע לרכוש בני הזוג בנישואין יחייב לכל דבר וענין, בלי קשר, להיכן מתגוררים בני הזוג או היכן נמצאים פרטי הרכוש מבחינה גיאוגרפית". עוד נקבע בהסכם, לטענתו, "כי אין למשיבה כל טענה או דרישה לגבי רכושו של המערער".

דיון

4.טענותיו של המערער - שעליהן חזר בערעורו - הונחו לפני בית המשפט המחוזי, שלא ראה צורך להכריע בהן, כאמור לעיל, מן הטעם שבאותו זמן טרם פקעו נישואיהם של בעלי הדין. אולם, בינתיים נשתנו הנסיבות בכך שבני הזוג התגרשו, כאמור בפסק דיננו בע"א 8667/96, לפיו הוחזר לבית המשפט המחוזי הדיון בשאלה אם לקבל את ההסכם כראיה ובשאלות נוספות.

במצב דברים זה אין מנוס מלהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיתן דעתו, לענין התביעה שלפניו, על משמעות העובדה שבעלי הדין התגרשו ויחליט אם לחדש את הדיון בתביעתו של המערער. אם יחליט לחדשו יפעל לפי ההנחיות שבפסק דיננו בע"א 8667/96.

סוף דבר

5.לפיכך אני מציע כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיחליט אם לחדש את הדיון בתביעתו של המערער. אם יחליט כן יפעל לפי ההנחיות שבפסק דיננו בע"א 8667/96, ויתן פסק דין חדש. לשם כך גם ישמע ראיות וטענות כטוב בעיניו. הואיל והעניינים הטעונים בירור במסגרת התביעה הנדונה כרוכים בעניינים הטעונים בירור במסגרת התביעה שנדונה בע"א 8667/96 ייטיב בית המשפט המחוזי לעשות אם יאחד את הדיון בשתי התביעות.

בנסיבות הענין לא ייפסקו הוצאות.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופטת מ' נאור :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל.