ע"א 2203/16 אייזנשטיין קרול נ. המוסד לביטוח לאומי

בית המשפט הביע דעתו הלכאורית, כי כל הסעדים הקבועים בסעיף 101 לכתב התביעה, נוגעים בדרך זו או אחרת לשיקול דעת המוסד לביטוח לאומי.

אכן ברגיל, הסמכות העניינית הולכת אחר הסעד. עם זאת, במקרה דנן, על פניו נראה כי התביעה מבקשת לעקוף את גדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה באצטלה של תביעת נזיקין.

קשה להלום כי כל אימת שתובע לא מקבל אחוז נכות כזה או אחר, גם אם בית הדין מורה לבסוף להחזיר את עניינו לוועדה, יתאפשר לתובע להגיש תביעה נזיקית על כך שתביעתו לא התקבלה (וזאת בהנחה שכך יש לראות את שני פסקי הדין שניתנו בעניינו של המערער בבית הדין לעבודה, בתביעות שהגיש בשנת 1997 ובשנת 1998).

אשר על כן, נראה כי דין תביעתו של המערער להיכשל באשר היא תוקפת את שיקול דעת המל"ל מבלי שקודם לכן המערער מיצה הליכים, ובכך גם לא הקטין את הנזק (מבלי להידרש לשאלת ההתיישנות).

עיינתי בכל פסקי הדין עליהם הסתמך המערער ושעניינם תביעות נזיקין כנגד המל"ל. כל האסמכתאות נוגעות להפרה של חובת היידוע מצד המל"ל וענין זה הוא אכן נושא נפרד, בדומה, למשל, לפסקי הדין שניתנו בענין הגזזת, בגין הפרת חובת היידוע (וזאת למרות קיומו של חוק הגזזת אשר מתווה מסלול נפרד).

לכן, אין להקיש מהפרה של חובת היידוע, לענייננו.

לאור זאת המליץ בית המשפט למערער למשוך את ערעורו.

המערער יודיע לתיק בית המשפט החלטתו תוך 60 יום.